עימר את הראשון וכו'. הרמב"ם ז"ל הביא לדין זה בפ"ה שם בהלכה ו' ובמה שפירשתי בפנים מובן הטעם במילתיה דר' בון בר חייא במה דקאמר דלא פליגי ועיין במה שפירש הר"ש בזה ומביאו הכ"מ שם. ולפי משמעות הסוגיא והאי דינא נתבאר בפירושי שבפנים כל הצורך ועיין עוד מזה לקמן בפ"ו בהלכה ג' ובענין פשיטות הבעיא דבר שהוא ראוי להציל וכו' וכדפרישית פשוט הוא וכדקאמרי' דמכיון ששכחו אח"כ שכחה הויא ולא היה צריך לבארו וכן בענין הבעיא השניה וכדפרישית דהנכון לגרום גם כאן דבר שהוא ראוי להציל וכו' ופשיט ליה דהוי שכחה ואע"ג דר' יונה קאמר תיפתר וכו' אינה אלא דחיה בעלמא כלומר דמהכא לא תפשוט דיכילנא לשנויי לך בקוצר שורה וכו' אבל לפי האמת לעולם העומר אין מציל את הקמה וכסתמא דמתני' דפ' דלקמן וזה מבואר בדבריו בפ"ה שם בהלכה כ"א:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4216ebe1d4a4ff2bb2d35b20b1840b95b943e04a9531d71eef6f441329168d04