מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 1

רבי שמעון אומר ובלבד שיתן בסוף כשיעור. כדמסיק בגמ' דר"ש אית ליה נמי דמה שנתן תורת פאה עליה אבל אינה פוטרת אלא למה שקצר ולא מה שהיה עתיד לקצור ובהא הוא דפליג את"ק והלכך צריך שיתן בסוף כשיעור המשתייר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מתנות עניים בהלכה י"ב אין מניחין את הפאה אלא בסוף השדה וכו' עבר והניח הפאה בחחילת השדה או באמצעה הרי זו פאה וצריך שיניח בסוף השדה כשיעור הפאה הראויה למה שנשאר בשדה אחר שהפריש את הראשונה ופסק כר"ש בכל דבריו דגם ריש דבריו דלכתחילה אין מניחין וכו' דברי ר"ש בתוספתא פ"ק הן כר"ש מפני ד' דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו וכו' וטעמא דפסק כותיה משום דבפשיטות אתמר לסברי' דר"ש בפ' במה מדליקין (דף כג) ומנא תימרא דחיישינן לחשדא דתניא אר"ש בשביל ד' דברים וכו' וכיון דעיקר מצות פאה לבסוף היא פסק נמי בדיעבד כסברת ר"ש דצריך שיתן ג"כ בסוף כשיעור המשתייר ובכ"מ הוסיף בטעם פסק זה משום דבירושלמי מפרש מילתיה אלמא סבר דהלכה כותיה. ואי משום הא אין כ"כ ראיה דהא מפרש נמי מילתיה דת"ק וכן מלתי' דר' יהודה ומאריך בפירושא דדברי ר' יהודה כמו שמבואר בגמ' ר' חייא בשם ר' יוחנן וכו' ועיין מזה בדבור דלקמן ואם יש להוסיף עוד טעם אחר להאי פסקא זה הוא משום דר' יונה מסיק בגמ' דלא דריש רשב"ל כהא דקא"ר יוסי משמיה אלא כך הוא דדריש ליתורא דקרא דלקצור דבקצרכם לאחת בתחלה ולקצור לאחת בסוף וכדפרישית בפנים והיינו כר"ש: