שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 8

והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר. בקונט' פירשתי דל"ג. ובבבלי דף יד הגירס' בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובש"פ. ופירש"י לענין קידושי אשה וכו' ודינר הוה כסף צורי ופרוטה היא של נחושת וה"ק בכסף ובש"כ לב"ש ובפרוטה וש"פ לב"ה ובפ"ק דקידושין קרי לדינר דב"ש כסף דאר"א כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי ואותבי' הרי קידושי אישה וכו' לימא ר"א דאמר כב"ש ע"כ. ותימא דאמרי' בבבלי בקידושין דף י"א מ"ט דב"ש כדר"א כל כסף וכו' והדר פריך נימא ר"א דאמר כב"ש ומשני אלא אי איתמ' הכי איתמר כל כסף קצוב האמור בתורה וכו' ופירש"י וכסף קידושין אינו קצוב ולא איירי בי' רב אסי ומסיק ר"ל טעמא דבית שמאי דיליף מיעוד וכיון דאפקי' מפרוטה אוקמא אדינר ורבא אמר טעמא דבית שמאי שלא יהו בנות ישראל הפקר. הרי לר"ל ורבא בדינר מדינה קאמרי ב"ש דמנ"ל להרבות בכסף קידושין. וקשיא עלייהו מברייתא זו דמשמע דינר צורי דוקא וקושית הש"ס נימא ר"א דאמר כב"ש אינה אלא לפי מאי דס"ד דטעמא דבית שמאי כר"א ע"כ לומר דבית שמאי בדינר צורי קאמר אבל לפי המסקנא אפי' לר"א לא איירי ב"ש בכסף צורי. ודוחק לומר דאף לפי המסקנא לעולם טעמא דב"ש כדס"ד דרב אסי. וע"ק לשיטת רש"י שם בקידושין גם מעה צורי כסף מיקרי אלא דטעמייהו דב"ש כיון דאפקא מפרוטה אוקמא אדינר א"כ לא ה"ל לתנא למקרי דינר סתם כסף וצ"ע:

היך עבידא קידש הראשון וכו'. לא נקט ממאנת איכא בינייהו דלב"ש הוי ממזר דהא קידושי קטנה דרבנן ולא הוי ממזר. ותוס' כתבו דף יד ע"ב בד"ה אלא ב"ש אמאי נמנעים מב"ה וא"ת ודלמא משום ממאנת ע"כ. ותימא הא בממאנת אף לב"ש לא הוי ממזר דקידושי קטנה דרבנן לכ"ע וצ"ע:

ר"ה בשם ר' יוחנן אלו ואלו כהלכה היו עושין וכו'. עיי' פירושי בקונט'. ועוד נ"ל לפרש דבדיעבד מודו ב"ש לב"ה אלא לכתחלה היו מחמירין כדעתן. ופריך מהא דשלחו ב"ש ופחתוה. ומשני דהתם לכתחלה דמי כיון שלא נעשה ע"פ בית הלל. וע"ז קאמר ר' אבא מרי ויאות דאס"ד דאף בדיעבד מחמירין ב"ש קשיא למה לא טמאו כל הטהרות שנעשו ע"י למפרע. ונראה הא דאמרי' בבבלי ביבמות לא עשו כדבריהן היינו בדיעבד. ובהכי ניחא קושית תוס' שם ביבמות דף יד ע"א בד"ה לא עשו וכו' תימא הא אשכחן דהטה ר' טרפון כדברי ב"ש וכו' ע"ש. ומ"ש תוס' שם בדף טו ע"א בד"ה וסיכך ע"ג מטה וכו' מכאן משמע דמ"ד לא עשו אפי' היכא דב"ש לחומרא היו עושין כב"ה לקולא ע"כ. י"ל דידע הש"ס שהמעשה היה שלאחר שהורו ב"ה דפטור פיחת שמאי המעזיבה. מיהו בלא"ה תמי' לי על תמיהתם ממעשה דר"ט ומהא דהרוצה לעשות וכו' דגרסי' התם בש"ס אבע"א קודם בת קול וכגון דב"ה רובא וכו' מדקאמר כגון ע"כ דה"פ כשהיו בשעת המחלוקת בית הלל הרוב לא עשו בית שמאי כדבריהם אבל בזמן שלא היו ב"ה הרוב או שלא עמדו למנין מודה שעשו בית שמאי כדבריהם ומה שמקשה שם בש"ס אמ"ד לא עשו מראב"צ ומר' יהושע היינו למאי דקאמר הש"ס אבע"א לאחר בת קול וקים ליה לש"ס דלאחר בת קול היה או שהיו ב"ה הרוב במחלוקת ההוא וזה ברור. ובי"מ כתב אר"א מרי ויאות יפה אר"י דתני טמאו כל הטהרות שנעשו על השוקת קודם שפתחו בית שמאי ברובו למפרע ולא תני הטהרות שיעשו מכאן ולהבא משמע שלא טימאו אלא קודם שידעו דפליגי בית הלל אבל משידעו דב"ה מטהרו לא טמאו עוד ב"ש טהרות שנעשו קודם שתפחת ברובא ע"כ. וקשה לשון מה תנינן משמע דאמתני' קאי ועוד שלא נמצאו ברייתא בתוספתא שטמאו הטהרות למפרע וע"ק טמאו הטהרות למפרע משמע הטהרות שנעשו ע"ג קודם שפחתו ולפ"ד הל"ל מעיקרא

הדרן עלך חמש עשרה נשים