שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2

דלא כן וכו'. וא"ת הא צריך קרא לאסרה עליו אפי' כנס' היבם ונולד לו אח ואח"כ מת היבם שאסורה לאח הנולד אחר מיתת בעלה הראשון אע"פ שכבר היה בעולם קודם שמת היבם וי"ל לר"ש פריך דפליג בסיפא שאם כנס ואח"כ נולד שרי'. והרשב"א בחי' תי' קושית הירושלמי דאיצטרך קרא היכא דמת והניח אחים ואח"כ נולד לו אח. ואינו מחוור דהרי קרא אאחים שהן בעולם בשעת מיתת הבעל קאי אין סברא לומר שתהא זקוקה ליבם שנולד אח"כ. עוד כתב הרשב"א הא דקאמר מעתה וכו' דה"פ מדכתיב ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה משמע הא אין לו אח שיבא עליה מותרת לאיש זר אע"פ שיש לו אב דאל"כ יאמר קריי' ובן ואב אין לו יבמה יבא עליה הא יש לו אע"פ שאין לו יבם שיבא עליה לא תהיה החוצה לאיש זר שהרי כשם שהיבם אוסר אותה כך האב אוסרה ע"כ ואיני יודע מנ"ל הא מילתא. דהיינו מפרשין לקרא כפשטיה דדוקא כשאין לו בן ואב הוא דמתייבמת אשתו אבל כשיש לו אב או בן אינה חייבת ביבום אע"פ שאין הטעם ברור למה יקפיד קרא על האב י"ל גזירת הכתוב הוא גם יש לומר בו טעם דקפיד קרא גם אבנין האב וכיון שהוא חי עדיין בידו להבנה ע"י עצמו. לכך נ"ל כמ"ש בקונט':

שמא אינה צריכה להמתין. פירשתי בקונטרס דודאי צריכה להמתין מדאורייתא ר"ל כיון דאקרא קאי אין לומר שצריכה להמתין מתקנת חכמים דגזרו על מעוברת חבירו. אך קשה לי הא ודאי מדאורייתא מי שמת בלא בנים והניח אשתו מעוברת מותרת להנשא ואין חוששין שמא לא יהא הולד בן קיימא דקיי"ל רוב נשים יולדת בן קיימא ומיעוט מפלת כמפורש בבבלי ר"פ האשה בתרא ומדאורייתא אזלינן בתר רובא וצ"ע: