שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 8

עבד תושב לעולם וגר תושב ה"ה כעכו"ם לכל דבר. וקשה הא מפורש אמרינן לקמן שהגר תושב שוה לישראל בשלשה דברים איך קאמר שהוא כעכו"ם לכל דבר וי"ל הא דקאמר ה"ה כעכו"ם לכל דבר היינו לבטל רשות וליתן רשות דישראל ששכח לערב עם בני המבוי אוסר עליהם עד שיבטל רשותו אבל ישראל הדר עם גר תושב במבוי לא מהני ביטול עד שישכור ישראל רשותו ממנו. וכה"ג מפרש בבבלי פ"ק דחולין דף ו' ע"א הא דאמרינן התם שעשאו לכותים כעכו"ם גמורים. גם בירושלמי בעירובין דף יז ע"ב תניא גר תושב עבד תושב מומר בגילוי פנים הרי הוא כעכו"ם לכל דבר. מעתה הא דקאמר עבד תושב לעולם ה"פ עבד שהוא תושב לעולם שאינו רוצה לקבל עליו רק מצות גר תושב וגר תושב עצמו ה"ה כעכו"ם לכל דבר וכ"מ בבבלי בע"ז פ' השוכר. מיהו לפום סוגיין י"ל דהוי כעכו"ם לבטל ע"ז וע"ש פ' השוכר ופי' זה נראה עיקר והרמב"ם כ' פ"ב מה' עירובין דגר תושב אינו מבטל רשות וכ' הה"מ ודין גר תושב שהוא בזה כעכו"ם מבואר בירושלמי ע"כ ותימא שכן מבואר גם בבבלי פ' השוכר דף ס"ד ע"ש. ומ"ש רש"י פ' החולץ דף מח דגר תושב היינו שקיבל עליו שלא לחלל שבת משמע דחייב נמי בעירוב קשה למה לא יבטל רשות וי"ל דעיקר הטעם בעכו"ם שמא ילמוד ממעשיו א"כ אף בגר תושב איכא למימר הכי ודוחק ועיין בגמרא בסמוך:

יאמרו הדברים ככתבן. וקשה למה לא נאמר הדברים ככתבן הא קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה:

דל כן מה אנן אמרין וכו'. וקשה דלמא עכו"ם העובד ע"ז מבטל אבל שאינו עובד ע"ז אינו מבטל וכ"מ בבבלי פ' השוכר דגר תושב אינו מבטל משום הך טעמא וצ"ע:

שלא תאמר הואיל והוא שוה לישראל בג' דברים וכו'. וקשה למה לא קחשיב גר תושב אתה מצווה להחיותו דכתיב גר ותושב וחי עמך:

ולא תונו. עיי' פי' בקונטריס. גרסינן בערכין דף כט רשב"א אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג א"ר ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו. ופירש"י כתיב בע"ע כי טוב לו עמך וכתיב בגר תושב עמך ישב וגו' דלא תסגיר בגר תושב משתעי דהכי מוקמינן לי' בגיטין פ' השולח וכתיב בתריה עמך ישב בקרבך וגו' ע"כ מדבריו נראה דגמרי' עמך עמך בגז"ש ובגמרא כפי הגירסא שלפנינו טוב טוב יליף בגז"ש ותמהני שלא הרגיש בזה בבה"ז. גם לפי גיר' רש"י טפי ה"ל למילף מדכתיב גר ותושב וחי עמך דודאי איירי בגר תושב. גם מ"ש רש"י דבגיטין מוקי ליה בגר תושב הא לא קאי הכי במסקנא התם בפ' השולח אלא בעבד שברח מח"ל לארץ ישראל איירי ע"ש. וא"ת א"כ למסקנא דגיטין מנ"ל דלא ישבו בארצך לא איירי אלא בשלא קיבל עליו ז' מצות י"ל דסברי דאף בשבע אומות אם קיבלו עליהם שבע מצות אין בהן משום לא תחיה כל נשמה. והרי הן כשאר גר תושב דודאי מותר לישב בארץ דכתיב לגר אשר בשעריך. והיינו טעמא דהרמב"ם דבפ"י דע"ז מוקי לקרא דלא ישבו בשלא קיבל ז' מצות ובפ"ט מה' עבדים אוקי לקרא דלא תסגיר בעבד שברח ובפ"ו מה' מלכים פסק דאף בשבע אומות משקיבל עליו ז' מצות הרי הוא כשאר גר תושב. ובזה מתיישב קושית הרב בפ"י בגיטין ע"ש. ועיי' ברא"ם פ' שופטים וכי תצא:

מאן תנא בלא יעשוק ריב"י. וקשה מי איכא למ"ד דגר תושב אינו בלא תעשוק הא כתיב לא תעשוק מגרך אשר בשעריך דודאי בגר חושב איירי דכתיב בי' לגרך אשר בשעריך תתננה וכן מפורש בב"מ פ' המקבל דף קיא ע"ב. ודוחק לומר דפליג הירושלמי וסובר דבשעריך נמי איירי בגר צדק. מיהו גם בבבלי נראה דאיכא תנא דסובר גרך אשר בשעריך איירי בגר צדק. דגרסי' פ' החולץ והגר זה גר תושב אתה אומר זה גר חושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר תושב. ש"מ דאיכא תנא דפליג. ובהכי ניחא קושית תוס' שם בב"מ בד"ה מאחיך וכו' ועוד תימא אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא כ"ש גר צדק וא"ל דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמי בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבלות דומיא דלגר אשר בשעריך ע"כ. הרי בפ' החולץ מפורש דאיכא לאוקמי בשעריך לגר צדק וצ"ע: