שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 11 · Segment 2

אע"פ שאין ראיה לדבר וכו'. בבבלי פ"ק דנדה דף ח' ע"ב קאמר משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לשבעה ופירש"י שמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו ב' חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים. לא נתבאר מדבריו אם היולדת לשבעה ניכר העובר לב' חדשים ולשליש או שלפי האמת אף זו אין עוברה ניכר עד לאחר ג' חדשים. ומדברי הרא"ם נראה שתפס במוחלט דיולדת לז' עוברה ניכר לב"ח ושליש. והיפ"מ האריך בסוגין להשיב על דבריו דכי הוי רובא של ראשון ואחרון ואמצעי שלם אינן אלא ס"ב יום ואנן ב' חדשים ושליש בעינן ע"ש. נראה דאשתמיטתיה הא דאמרי' בבבלי ובסוגיין דלד"ה היולדת לז' יולדת למקוטעי' וסגי בקפ"ד ימים להורתה וה"ל ס"ב שליש ימים דכפי זמן העיבור ישתנה זמן הכרתו וזה פשוט. אך קשה לי הא מבואר בסוגיין דפלוגתא דאמוראי היא בעינן ג' חדשים שלימין להכר' העובר או אפי' חסירים וצ"ע:

אפילו מעוברת רוח. כתב היפ"מ כוונת ר' יודן דלא תקשה איך סמכינן אהכרת העובר להקל דלמא רוח הוא קמ"ל דלא איכפת לן ע"כ ע"ש. וקשה הא ברייתא מפורשת תניא בנדה שם ת"ר הרי שהיתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח"כ הפילה רות או כל דבר שאינו של קיימא הרי היא בחזקתה ודיה שעתה ע"כ. הרי דלגופה איצטרך ולא ללמד על דבר אחר:

אתא קומי רבה בר בא ואכשרו. וא"ת לפמ"ש בקונטרס היה ספק אם היה רובו של ראשון ואחרון א"כ למה הכשירו רבי אבהו יולדת לשבעה יולדת למקוטעין ואינה צריכה אלא שני ימים מן הראשון ושני' מן השני וכ"ה בבבלי בפרקין:

דלכן ניתני שלשים יום. בבבלי בנדה דף לח גרסי' אר"א בר אהבה ש"מ קסבר ר"י שיפורא גרים כ' תוס' פי' שופר שתוקעין בר"ח בקידוש החדש תשיעי של עיבור' וא"ת והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דלמא חדש תשיעי של שלשים יום להריונה גרים וכו' ע"ש. ותימא הרי מפורש כאן דדייק ליה מדלא תנן דיה שלשים יום ואין צריכין לכל מה שדחקו תוס' שם ע"ש: