אע"ג דרב אמר עד שתחלוץ ותרוק מודה רב וכו'. וקשה למאי קרי ליה עיקר כיון דתרווייהו בעינן ואפשר לענין עמידה קאמר השתא קריאה שאינה מעכבת צריכה להיות מעומד כ"ש התרת הרצועות וכ"מ מלשון הטור אה"ע סי' קסט וז"ל ואיני יודע למה כ' ויושבת הלא מצות חליצה מעומד ועיקר חליצה התרת מנעל וחליצתו ועי"ל דנ"מ אם חלץ לה האחין אע"פ שלא רקקה ולא קראה פסולה משא"כ בקריאה ורקיקה ולא חלצה לא פסלה ולא ידעתי למה אמר התרת הרצועה הו"ל עיקר מצוה החליצה ואין לפרש כפי' קמא שפירשתי בקונ' דא"כ לא פריך מידי מהא דאמר רב דבעינן נמי רקיקה מיהו בבבלי דף קב משמע כל"ק דאמר רב התרת יבמה לשוק בשמיטת רוב העקב ופריך מדתניא רוב רגלו וכו' ועמש"ל בסמוך בתו' בד"ה כיני:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab