שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 6

כמה דאת אמר תמן בן הוא למפרע וכו'. וקשה שאני לעניין יבום דכתיב ולא ימחה שמו מישראל ונפל שמו מחוי. ואפי' מעוברת בן קיימא נמי ממעטינן מדכתיב להקים לאחיו שם בישראל ואינו פוטר עד שיצא לאויר העולם משא"כ לענין ירושה י"ל דעובר נמי זוכה:

ובלבד שכיב מרע. כ' הש"ך בח"מ סי' ר"י ס"ק א' לא קיי"ל כהאי ירוש' דבש"ס כ' מ"ש לא אמרו דדוקא בשכיב מרע אלמא דאין חילוק תדע דהא קאמר נמי בירושלמי בלבד מטלטלים הא קרקעות לא ולא מצינו בש"ס ופוסקים שחילקו בכך א"ו לא קיי"ל כהאי ירושלמי ועוד הא בכולא סוגיא דפ' מ"ש מעיקרא הוה ס"ד דטעמא דמתני' משום מזכה לעובר קנה ואפי' בבריא א"כ נהי דמסיק בתר הכי טעמא דמתני' דעתו של אדם קרובה אצל בנו לא חזינן דהדר מהא דמתני' איירי אפי' בבריא ע"כ. ותימא לענ"ד לדחות דברים המפורשים בירושלמי ושהסכימו עליהן עמודי העולם רבי' האיי ובה"ע והרמב"ן ז"ל וכ"מ מדברי הרי"ף והר"י הלוי בלי טעם וסברא. דמ"ש תדע וכו' איני מבין הוכחה זו הרי פעמים רבות לאין מספר מביאים הראשונים דברי הירושלמי להלכה אף שלא הוזכר בבבלי דכללא הוא מקום שזה סוגר זה פותח. ומ"ש ועוד וכו' אינה ראיה כלל דכוונת הירושלמי לומר לר' אלעזר דסובר דבמתני' לא תנן בנו משום דאורחא בכך אלא נקט בנו דוקא א"כ אף שכיב מרע דנקט מתני' נמי דוקא הוא. דמתני' איירי בש"מ מדתנן האומר דמשמע באמירה בעלמא סגי והיינו ש"מ וכ"כ הש"ך שם. והלכך בעינן תרתי בנו וש"מ. ודוקא מטלטלים מדתנן יטול מנה ומאתי' ולא יטול קרקע פלוני. לפ"ז בבבלי דמסקינן דבנו דתנן במתני' דוקא ה"ה ש"מ ומטלטלי דתנן במתני' דוקא הוא. גם מ"ש דכולא סוגיא איירי אפי' בבריא תימא אדרבא כולא סוגיא איירי בש"מ דהא קאי אההוא דאמר נכסי להאי דמעברא וכ' תו' בש"מ איירי ע"ש וצ"ע:

מה עבד לה ר"ל. בבבלי ב"ב דף קמב משני אביי שאני ירושה הבאה מאיליה. ותירוץ זה שייך נמי אקושיא שניה דפריך גם אשמואל. מיהו אקושיא שניה י"ל דלאו ירושה היא כיון שהפילה וכן משמע בבבלי שם שזו היא סברת רבא. ותו קשה לי מאי פריך לר"ל מרישא דלמא הא דחייבין להחזיר הכל היינו כשנולד העובר דאז ודאי לכ"ע יורש גמור הוא וי"ל אס"ד דברייתא איירי כשנולד העובר א"כ היינו רישא נודע שיש לו בן אלא ודאי הא קמ"ל דאפי' כשהוכר העוב' נתבטל' חזקתם וקשי' לר"ל:

משום ייאוש. בבבלי פ' מ"ש קאמר רבא שאני התם דרפויי מרפיין בידיהו מעיקרע בשעה שהחזיקו. ולא קאמר משום ייאוש דקסבר יאוש כדי לא קנה. ובאמת תימא לי מי איכא למ"ד דיאוש כה"ג שעדיין ברשות הבעלים הוא דמהני אפי' למ"ד יאוש כדי קנה היינו כשהגניבה ביד הגנב אבל כל שהוא ברשות בעלים לכ"ע לא מהני ודוחק לפרש משום יאוש דקאמר היינו דמעיקרא יאושי מייאשי מיניה והיינו כדרבא וצ"ע:

חזר בה ר"ל. וא"ת מאי ראיה ממתני' דלמא מתני' איירי בשאין שם אלא בת דודאי דעתו קרובה אצלה כבנו וי"ל מסיפא דמתני' דייק דתנן אם זכר מנה אם נקבה מאתים וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה ונקבה מאתים. הרי אע"ג דיש לו בן זכתה הנקבה. והא דמסיק בבבלי המזכה לעובר לא קנה ומוקי למשנתינו בבנו דוקא ול"ק ליה מנקבה היינו דמוקמי למתני' כרבי יהודה דברתא עדיפא ליה כמפורש שם דף קמ"א: