מנא לר"א ור"ש וכו' שאינה אוכלת בתרומה. וא"ת מנ"ל לר"י דסברי ר"א ור"ש דבת כהן שנתארסה לישראל שאינה אוכלת בתרומה וי"ל דתנן לקמן פ' אלמנה העובר והיבם והאירוסין וכו' פוסלין ולא מאכילין ולא פליגי ר"א ור"ש. אך קשה לפמ"ש ר"ת שם הא דתנן במתני' דהיבם פוסל ואינו מאכיל היינו מדרבנן גזרה אטו ארוסה ע"ש א"כ י"ל ה"נ אירוסין דפוסל היינו מדרבנן אבל מדאורייתא ארוסה לישראל אוכלת דכי תהיה לשון נישואין משמע להו:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאיש המאכיל. לעיל פ"ד הי"ב כתבתי בתוס' דהאי לאיש איצטרך ללמד דבעינן שיהא זר אצלה מעיקרא ואי לאו לא פסלה וי"ל הירושלמי לשיטתו דס"ל המחזיר גרושתו פסלה מתרומה כדאר"י לעיל שם הי"א דלא בעינן זר אצלה מעיקרא ואייתר ליה לאיש אבל הבבלי דס"ל בעינן זר אצלה מעיקרא מוקי פלוגתייהו דת"ק ור"א ור"ש דבסברא פליגי ת"ק סובר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה ור"א ור"ש סברי כל זמן שלא נבעלה אוכלה אך קשה כיון דעיקר קושייתו מנ"ל שכה"ג פוסל אפילו בביאה למה פריך מ"ט דרבנן הא בביאה אף ר"א ור"ש מודים דפסולה. ותוס' כתבו דף סט בנישואין לא צריך קרא כיון דזרעו נפסל גם היא נפסלת וצ"ע:
והלא דין הוא וכו'. וקשה הא איצטרך לאשמועינן דאפי' נתארסה לכה"ג אסורה בתרומה דכי תהיה הויה משמע דלא שמעינן מק"ו אלא ע"י ביאה. ובבבלי יליף ק"ו מקידושין ע"ש וצ"ע:
ביאתו פסלתה מן התרומה. וקשה אי מק"ו ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ביאת ישראל אם נתאלמנה או נתגרשה חוזרת אם אין לה זרע אף ביאת כה"ג כן אם מת תהא חוזרת לתרומה דבי נשא וי"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab