מה פליגין בשהערה בה אבל אם גמר וכו'. וקשה אם גמר את הביאה פשיטא דקנה לכל הדברים דהא כתיב ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר וי"ל סד"א אף בגמר ביאה אינה כאשתו אלא לדברים האמורים בפרשה. א"נ אינה אוכלת בתרומה עד שתכנוס לביתו כמו באשה א"נ סד"א בעינן עד שיוציא זרע דכתיב להקים לאחיו שם א"נ קמ"ל דאפילו בהעראה פליגי. והרא"ש כ' בפרקין ובביאת שוגג דוקא פליגי אבל בהעראה לא פליגי דביאה היא לכל דבר וקניא בעלמא ע"כ. וקשה הרי כתב הרא"ש בר"פ א"נ אפי' למ"ד בעלמא משמש מת בעריות חייב בעינן ביאת ייבום דרך הקמת שם וכו'. הרי דביא' יבמה מסברא צריכה שתהא ראויה להקמת שם א"כ מאי ראיה מייתי ליבמה מהעראה דקנה בעלמא. גם הרמב"ם פסק כירושלמי:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab