שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 3 · Segment 6

תני בשם ר"י מביא אדם קרבן אשתו וכו'. בבבלי נדרים דף ל"ה גרסי' שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה כר"י דתני' רי"א אדם מביא קרבן על אשתו וכל קרבנות שחייבת שכך כותב וכו' ע"ש. וקשה למה לא מביא מתני' דסוף נגעים דתנן רי"א אף ע"י אשתו מביא קרבן עשיר וכן כל קרבן שהיא חייבת. והר"ן כ' שם ה"ג דתני אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכו' אר"י לפיכך אם פטרה אינו חייב וכו' והא שכן אדם מביא קרבן על אשתו כר"י לאו דוקא כר"י דהא רישא סתמא תני אלא משום דלא ידעינן הי ניהו ת"ק ור"י איירי בה תלינן לה לדידי' ע"כ. ותימא הא ודאי גירס' הש"ס בנדרים דתני אף ברישא ר"י עיקר כדתנן בנגעי' גם בבבלי ב"מ ובסוגיין ובסוטה ובכתובות הגירס' וכן היה רי"א. וגי' הת"כ משובשת. גם מה שמביא הר"ש סוף נגעי' ספרי זוטא והביא את קרבנה עליה יכול אפי' חילל' שבת ת"ל את קרבנה ע"ש. תימא הא ודאי סותר לשון משנה דנגעים דתנן וכל קרבן שהיא חייבת גם בסוגיין מפורש דאפי' חיללה שבת נמי וכ"כ הרמב"ם פ"י מהלכות שגגות וכ' הכ"מ אע"ג דר"י קתני לה משמע דליכא מאן דפליג עליה ע"כ. וקשה פשטא דמתני' דר"י פליג ומוסי' את"ק אשתו וכן משמע מגמרא דכתובות דבסמוך ונראה דסובר הרמב"ם ת"ק ור"י בהא פליגי אי אמרינן אף לענין קרבן עולה עמו ואינה יורדת עמו או לא דתנן כתובות פ' נערה רי"א אפי' עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננות וקאמר עלה התם בבבלי דף מח מכלל דת"ק סבר הני לא ה"ד אי דאורחה מ"ט דת"ק דאמר לא ואי דלאו אורחה מ"ט דר"י לא צריכא כגון דאורחה דידיה ולאו אורחה דידה ת"ק סובר כי אמרי' עולה עמו וכו' ה"מ מחיים אבל לא לאחר מיתה ר"י סובר אפי' לאחר מיתה אר"ח אמר מר עוקבא הלכה כר"י וגרסי' שם בבבלי דף סא א"ר הונא מאי קראה דעולה עמו ואינה יורדת עמו שנאמר בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו ר' אלעזר אומר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער. ונראה ר"ה כר"י הלכך אפי' לאחר מיתה ור"א כת"ק הלכך דוקא מחיים אבל לא לאחר מיחה. וה"נ לענין קרבן לת"ק דאמר לחיים ניתנה ולא לצער צריך שתהיה העליה בדבר שהוא בגופה שיש לה ממנו נחת או צער אבל בדבר שחוץ מגופה כגון קרבן שאין לה צער אם יהיה הקרבן קטן או גדול פטור הבעל ומביא עליה קרבן עני ואפשר לומר שאינו מביא קרבנותיה ולר"י לעולם היא בעלייתו א"כ ה"ה בקרבן וכיון דקיי"ל כר"י לענין הספד כמ"ש לעיל ה"ה לענין קרבן. ודבר הגון הוא. גם מדמסיק הש"ס נדרים שהבאתי לעיל דר' יוחנן מוקי לקרא דזאת תורת היולדת כר"י וקיי"ל כר' יוחנן א"כ הלכתא נמי כר' יהודה. ועמ"ש בסוטה ריש פ"ב: