כאן בשותקים כאן במדברים. וקשה היינו דר"י דהא בשותקין ודאי בא לצאת ידי שמיס דאל"כ מאי איכא בין שותק למדבר ונראה דה"ק בשותקין שנתבעין שותקין אע"ג דהדר צווח ואמר אחד מכם הפקיד אצלי או אחד מכם גזלתי ואיני יודע איזה מכם אמרי' שתיקה כהודאה דמיא כאן במדברין שצוח מיד. ועיי' בבבלי ב"מ פ' המפקיד דף לז ע"א ובחידושי שם. ובירושלמי פ' המפקיד ליתא להא דר' יוחנן ע"ש:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 9 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"י סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות וכו'. צריך טעם במאי פליגי גם הא דקא"ר יוסי היה לו לשתוק ולא להשבע קשה מאי ה"ל למעבד הא ודאי לא אשתבע אא"כ תבעו. ונ"ל דהגי' הנכונה היא ר' ירמיה בשם רב כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע תמן אמרין שם בשנשבע וכאן בשלא נשבע וכ"ה בב"מ. וטעמא דרבנן דתמן כיון שנשבע סגי בהנחתו ביד שליח ב"ד מפני תקנת השבים כדפירש"י בב"ק דף קג אבל בשלא נשבע צריך ליתן לכל אחד דלא שייך תקנה בכה"ג דמילתא דלא שכיח לא תיקנו בו רבנן. והשתא ר' ירמיה לשיטתו דמתני' דהמפקיד איירי בשנשבעו וכמ"ש בקונט' ופריך אם בשנשבע היה לו לשתוק ולא להודות אלא ודאי בבא לצאת ידי שמים איירי א"כ ה"ל לאוקמי מתני' דהתם בבא לצאת י"ש וכר' יוחנן ור' יוסה סובר מתני' דהכא איירי בשנשבע וקשיא ליה ה"ל לשתוק מהשבועה ולכל אחד יאמר איני יודע אם גזלתיך דפטור ואפי' דמי הגזלה לא יניח ביניהם. ומה שיש לדקדק עוד בסוגיא זו עמ"ש בב"מ פ' המפקיד בתו' שם בד"ה כאן וכו':
דשתק מתגר וכו'. והיינו דאמרי' מלה בסלע משתוקא בתרין אלו שתקו היה חייב ליתן לכל אחד מאתים ועכשיו שדברו אינו נותן לכל אחד אלא מנה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab