שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 3 · Segment 3

ב"ה עבדין כתובה מדרש. בקונט' הגהתי הלל עבד כתובה מדרש. והא דלא קחשיב ב"ה עבדין כתובה מדרש לאחר שחזרו י"ל ב"ה חזרו מטעם ק"ו כמ"ש תו' בבבלי בסוגיין. מיהו אין נראה לומר כן דכתבו תוס' עוד שם ותימא וכי ב"ה חולקין על הלל רבן ע"ש תירוצם ול"נ לאחר שהודו אף הלל חזר בו או לכך הודו ששמעו שגם רבן דורש לשון הדיוט. ומ"ש תוס' עוד שם בד"ה וחזרו וכו' וי"מ דלא דרשי ב"ה מדרש כתובה כל כך כמו ב"ש ולא יתכן אי מסתבר לדרשו כמו הכא אמאי לא ידרשי ב"ה ואי לא מסתבר מנ"ל דדרשי אפי' ב"ש ע"כ. ובלי ספק טעמא די"מ דסוברים ב"ה לא דרשי מדרש כתובה אלא ליפות כחה וכ"כ תוס' כתובות פ' אע"פ דף נג ע"ש. ותימא שלא הרגישו שם בקושית תוס' דכאן גם תוס' בעצמם שם הקשו מהך דפ' האשה שנפלו דקאמר ב"ש אית להו מדרש כתובה ולא ב"ה. ועיי' בחי' הרא"ה פ' האשה שנפלו ובחי' הריטב"א פ' אע"פ ודבריהם צ"ע. ול"נ ודאי ב"ה לית להו מדרש כתובה בכל מילי דא"כ אמאי פליגי בסוטה שמתו בעליהן עד שלא שתו דאין להן כתובה שהרי מספר כתובה נלמוד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וזו מותרת להנשא לאחר אלא ע"כ לומר ב"ה סברי דרשינן מדרש כתובה בדבר דמסתבר טפי אבל לא בכל ענין כגון הא דכתב בכתובה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי לא מוקמינן אלא באשה שאמרה מת בעלי שחכמים האמינוה אבל לא בדבר אחר כגון סוטה או דנדרוש מיניה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים: