אומר אני לכך מתכוין מתחלה. נראה דלאו משום חשדא אסור אלא משום דה"ל כנוגע בדבר שלצורך עצמו הוא דן בדבר זה. ונפקא מיני' במקום דליכא חשדא כגון במקום שאי אפשר להתברר שהוא היה המתיר ונוגע איכא. מיהו נוגע ממש לא הוי שהרי ספק הוא אם תנשא לו ועוד דא"כ אף לב"ד יהיה פסול וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 2 · הלכה 12 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תני ב"ד לא יקחו. כ' בש"ע ח"מ סי' רצה ס"ד כל המוכר פקדון ע"פ ב"ד מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו ע"כ וברייתא היא בבבלי ב"מ פ' המפקיד. וקשה למה לא הביא דין זה דירוש' דאף הב"ד לא יקחו ונ"ל דסובר הב"י דהך ברייתא מדת חסידות תניא כדתניא פ' א"ט דן הדין זיכה וחייב וכן העדים שהעידו כולם רשאי' ליקח אבל חכמים אמרו הרחק מן הכיעור וכו'. אך קשה א"כ מאי פריך בסמוך ממתני'. גם מהא דמשני שאני מקח וכו'. מוכח דס"ל הך ברייתא דינא קתני וי"ל כיון דהך ברייתא דפ' א"ט פליגא אברייתא דסוגיין שהרי מפורש דאפי' דיין אחד מותר ליקח כ"ש ב"ד פסקו כבבלי וצ"ע:
הדרן עלך פרק כיצד
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab