שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 11 · Segment 6

ר"י חשש לגיטין ולולד. מכאן ראיה למ"ש תוס' דף מב ע"ב דר' יוסי שרי לארוסה ליארס ולינשא דהא בארוס' ליכא אלא חשש גט דהיינו גזרה אטו גט דנשואה אך לפום סוגיין לא צריכין למימר טעמא דר' יוסי דמתיר בגיורת וכו' משום דאשה מזנה מתהפכ' ומזנה כדאמר בבבלי ס"פ ארבע אחין אלא משום שאינן ראויין לגט:

אין תימר דלית ר"מ וכו'. וקשה למה דייק מסיפא הא ברישא מפורש אחד ארוסות וכו' לכך נ"ל דה"ג אין תימא ר"י חושש לגיטין הא תנן ארוסות ינשאו מיד:

הדא מסייעא לר"מ וכו'. ותימא איך מייתי סייעתא מדברי אמורא לתנא וי"ל דה"ק מכאן סייעתא דטעמא דר"מ משום דחשש לגיטין וכדפרישי' בקונט' דאל"כ רב גידל דלא כמאן:

מסייעא לר' יוסי. וקשה הא כר"מ נמי אתיא דהא אנוסה אינה ראויה לגט ודוחק לומר דר"מ חייש לגט לחוד ולולד לחוד:

ובדמים רי"א מעת לעת וכו'. ברייתא זו שנוי בתוספתא פ"ק דנדה אלא ששנוי' בהיפך דר' יהודה לר' יוסי. ולא ראיתי להרמב"ם שכתב דין גיור'. וקשה למה תהא מטמאה מעת לעת דאימור כתלי בית הרחם העמידוה הא מיהת אין הנכרית מטמאה בנדה ואין כאן שום טומאה וע"ק הא בלא"ה טמאים הטהרות שנגעה בהן דקיי"ל דגזרו על העכו"ם שיהו מטמאים כזבין לכל דבריהם ואפשר דנ"מ שעל טומאת עכו"ם אין שורפין תרומה משא"כ בטומאת מעת לעת. מיהו קשה הא תנן פ"ב דזבים הכל מטמאין בזיבה אף גרים ועבדים בין משוחררים בין אינן משוחררים וה"ה דמטמאין בנדה מדאורייתא א"כ ה"נ דמטמאין מעת לעת אף קודם שנשתחררו. והר"ש מביא שם ת"כ דתניא בשם רבי יהודה דעבדים מטמאין בזיבה וי"ל ר' יוסי פליג וסובר עבדים שאינן משוחררין אינן מטמאין בזיבה וה"ה בנדה ומשום ר' יוסי נקט נשתחררו: