שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 1 · Segment 2

שניא היא בעידי מיתה וכו'. כ' הרא"ש בפרקין הלכתא כרב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וא"ת הא אמרי' פ' הכותב גבי הוציאה גט א"ר יוסף הב"ע כשאין שם עידי גירושין מגו דיכול לומר לא גרשתיך יכול לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה ואיך יכול לומר כן כיון דמעיזה לומר גירשתני מהימנא י"ל כגון דהוי קטטה בינייהו דאז לא מהימנא ע"כ. ותימא הא לא הוי קטטה שפוסלתה מלהעיד על עצמה אלא באומרת גרשתני בפני פלוני ונמצא שקר וכמ"ש הרא"ש שם בסמוך אבל בשאר כל קטטות לא נפסלה משום כך שכן דרך הנשים להתקוטט עם בעליהן כמפורש בבבלי בפרקין א"כ ה"ל כאלו הוחזקה כפרני' לממון הכתובה ולמה ליה לרב יוסף למימר דהבעל נאמן במגו הא אפילו בלא מגו נאמן כדין כל חשוד ואפשר לחלק וצ"ע. ועיין בח"מ סי' ע"ט. עוד כתב הרא"ש סוף נדרים ונ"ל טעם טוב דהלכתא כר"ה דאפי' למשנה האחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ותנשא לו לאחר הגירושין אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גירשתני להפקיע עצמה בטענת שקר להיותה באיסור אשת איש כל ימיה ע"כ וקשה הא בהוחזקה אשת איש ואמרה גרושה אני אינה נאמנת משום דיכולה מכחשתו כשיבא הרי אפילו בפניו חיישינן שתעיז וא"ל דחיישינן שמא תנשא לאיש ואז ודאי מעיזה דא"כ קשיא הא דגרסינן בבבלי פ"ב דכתובות דף כג ואם משניס' באו עדים לא תצא ומסיק דנאמנת משום דרב המנונא ע"ש ואס"ד בניסת מעיזה א"כ למה לא תצא. ורואה אני שהדברים ק"ו ומה גבי מיתה דאם יבא בעלה אינה יכולה מכחישתו לא מהימנה אלא משום דבעיגונא הקילו כ"ש בגירושין גם מעיקר החזקה שכתב שלא תעשה איסור כל ימיה ודאי ליתא דאיכא כנגדה חזקה אשת איש וכן מוכח ממתני' דכתובות וכ"ת דתרתי לא עבדי להעיז בפני בעלה ולהיות באיסור כל ימיה אין האיסור גורם ההעזה ויש ליישב וצ"ע:

הגע עצמך שנישאת לו בע"כ וכו'. י"ל דלא חש הש"ס לשנויי דכל שניסת לבעל אין חוששין לומר דסניא ליה דאיתתא בכל דהו ניחא לה אבל היבם עדיין לא ניסת לו אמרי' דלמא משקרא משום דסניא ליה. וכעין זה כ' הרשב"א בחי' בפרקין: