ואיסור קדושה עריות מד"ס. דכל הפורש עצמו במותר לו מיקרי קדוש אבל המקיים לא מיקרי קדוש אלא דיש בין עובד אלקים ללא עבדו שזה נקרא רשע וזה אינו נקרא רשע. והיינו דגרסי' בבבלי דף כ' אביי אמר לכך שניות מיקרי קדושה שמצוה לשמוע דברי חכמים א"ל רבא ומאן דלא מקיים קדוש הוא דלא מיקרי הא רשע לא מיקרי וכו' ע"ש ונראה קושית רבא דאי משוס קיום לחוד טפי ה"ל למיקרי המקיים מצוה דאורייתא קדוש אלא אמר רבא קדש עצמך וכו' שהמצוה דרבנן גופא מיקרי' קדושה והיינו כדמוכח מסמיכות. ועיין בחי' רשב"א ולפמ"ש לק"מ:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab