אנן תנינן אפי' הוא שוגג וכו'. נראה דס"ל לירושלמי דתנא דמתני' סובר דבעינן דוקא שיכוין אחד מהם לשם מצות דאל"כ לישמועינן רבותא טפי אפי' שניהם שוגגין ופליג אדר"ח ועיין בתוס' בבבלי בד"ה הוא אנוס וכו':
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וחרש שאין בו דעת לא יקנה אלא לדעת. קשה מאי ס"ד לומר כן הא דעת דחרש כשלא לדעת דמי דהא חרש אין בו דעת וי"ל דסד"א צריך שיהיה לדעת אחד מהם וביבמה צריך דעת אך קשה א"כ מאי פשיט מברייתא דר"ח הא ר"ח לא איירי אלא בחרש עצמו ואפשר הך ברייתא דר"ח אהך ברייתא דר"ח דבסמוך אפי' שניהן שוגגין וכו' היא שנוי' ושפיר שמעינ מינה דאף בחרש אין צריכין אפי' דעת אחד מהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab