שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 2 · הלכה 11 · Segment 2

ואין למידין הימנו ד"א וכו'. כתב הג' מיי' פ"ט מהלכות אישות וכה"ג דייק בירושלמי אם אמר אחד שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני לקחתי מהימן אי לא ולא מסיק ונראה לריב"א דמהימן הואיל והמוכר מודה שאינו שלו מצי אמר למוכר לאו את מודה דלאו דידך הוא זיל לשלמא ואם יבא אחד ויכחישני בסהדי הרי אנו מחזירנו ע"כ ותימא הרי מפורש מסיק ר יוחנן דאינו נאמן דהא קאמר דאין למידין דין שדה מקידושין ואינו נאמן. וכ"מ מהה"מ שפירש כן. ואפשר שמפרש הא דקאמר אין למידין הימנו דין שדה לומר דודאי נאמן אלא ספוקי מספקא ליה מיהו לשון לא כל הימנו משמע דפשיט' ליה דאינו נאמן. וכן נראה דהא אפי' בקידושין דאיכא חשש עיגון מאמינים להתירה ע"פ דיבורו לעלמא אפ"ה אמר שמואל דאינו נאמן לכנוס כ"ש בשדה אע"ג דיש לחלק בין שדה לאשה מ"מ פשטא דשמעתתא הכי משמעין. גם תימא לפשוט בסברא בעלמא מילתא דמיבעיא ליה לירושלמי. ואטו האי דאמר אני לקחתי איניש מהימנא הוא לכ"ע ונסמוך אדיבוריה. וע"ק לסברתו המוצא מציאה ובא אחד ואמר שלי הוא יתננה לו שהרי המוצא מודה שאינו שלו והדבר מבואר בכמה משניות שאינו כן. וכי תאמר שאני מציאה דכתיב עד דרוש אחיך צריך לדרשו אם הוא רמאי כמפורש בפ"ב דב"מ אף אנו נאמר זו למציאה דמיא. ואף שכתב הרמ"א בח"מ סס"י רכ"ב בהג"ה יש מי שכתב האומר שדה זו מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן ע"כ. צל"ע רב לדינא ועי' שם בש"כ ס"ק ח' ותימא שלא הרגיש במ"ש. ועמ"ש בקידושין דף כג ע"א:

אף בקידושין כן. בקונטרם הגהתי. ואפשר לקיים הגירסא שלפנינו ולהגיה בסיפא ובא אחד ואמר זו קידשתי אינו נאמן. וה"פ תרתי בעינן מירתת וחשש עיגון אבל כאן אינו מירתת כל כך דיש בו אמת בתחלתו ואומר לשקר בסופו דלאו אדעתיה דאדם לזכור הכל על בוריו הלכך אע"ג דמהימן לומר שהוא המקדש אינו נאמן לומר שזו היא המתקדשת: