אלא בשאנס. נראה דדוקא קאמר אבל בזנות ליכא לאוקמי דקתני סיפא ועולה במשמרו של זה ושל זה ואי בזנות אסור לשמש בכהונה דבעינן זרעו מיוחס אחריו דצריך שידע אבוה מני וא"ת א"כ אפי' באונס נמי וי"ל הא דבעינן זרעו מיוחס אחריו דרבנן ובזנות דשכיח גזרו ובאונס דלא שכיח לא גזרו. וכה"ג מחלק בבבלי בסוגיין בין זנות לנישואין. ואני תמה אבבלי דפריך אשמואל ממתני' ודחיק למוקמי מתני' בשינויא דחיקא ולא מוקי לה באונס. ודוחק לומר דס"ל דזנות ואונס כהדדי שכיחי דהדבר ברור דאינו כן וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וסברנן מימר כרבנן וכו'. עיי' פי' בקונט'. ומצינו כיוצא בזה כמה פעמים דקאמר סברוה למימר קאי הכי במסקנא וכ"כ תוס'. ומשנתינו ודאי לא אתי' כר' יוסי דתנן ואינן חולקין על הגורן ור' יוסי סובר חולקין תרומה לעבד בלא רבי וכן מפורש בבבלי בסוגיין וכ"מ לעיל הלכה ד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab