כל שאילו נקבה וכו'. וקשה וכללא הוא והא איכא חמותו ערוה ואשת חמיו מותרת וכה"ג פריך בבבלי והא דמשני התם דכללא אתי לאתויי אשת אחי האם מן האם ע"ש. ליכא לשנויי הכי בסוגיין דא"כ ה"ל לרב למיחשביה בפירוש וע"ק הא דא"ר מתנא בסמוך אסרו אשת אחי אמו מאמו מפני אשת אחי אביו מאמו ולא קאמר הטעם כל שבנקבה וכו' ונ"ל דכללא דרב ר"ל דהנך ארבע שנאסרו מפני הנקבות שאסורות אין להן הפסק ובבבלי מפורש דאמר רב ארבע נשים אין להן הפסק. מיהו לקמן בסוגיין מפורש דאשת חמיו אסורה. גם פריך עליה דרב מן חורגתו. משמע דרב לאו לענין הפסק אמר למילתיה ועמ"ש שם:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab