שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 3 · Segment 7

מה היה להם להשיב וכו' עריות יוכיחו הרי בת בנו וכו'. הרמב"ם והרב פירשו ואם לדין יש תשובה מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן ע"ד אשר לא קדמו ואשה אין דרכה לקדם קאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן ע"כ. ותמהו הראשונים דגרסי' בדף עז מאי תשובה אמר רבב"ח א"ר יוחנן עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל מחייבי עשה יוכיחו וכראב"י מאי לא כי ה"ק לדידי לא ס"ל כראב"י לדידכו הלכה אני אומר. הרי מפורש שהשיבו תשובה אחרת. ותי"ט כ' לא כן פי' הר"ב אין לכם תשובה דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכ"א כל כבודה בת מלך פנימה ע"כ ותימא הרי מפורש בש"ס דר"ש סובר דנקבות עמון ומואב מותרות דכתיב אשר לא קדמו וכו' ואין דרכה של אשה וכו' ש"מ דאף ר"ש סובר דאין דרכן של נשים להקדים. ונראה דהרמב"ם מפרש הא דאר"ש לא כי היינו דלדידיה דמפ' טעמא דקרא אף באדום יש להתיר הנקבות. דרש"י פי' אקרא לא תתעב אדומי ואע"פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך ע"כ. ודרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אשה לצאת. אלא לדידכו הלכה אני אומר. וא"ת א"כ לר"ש ל"ל בעמון ומואב ע"ד אשר לא קדמו וגו' הא אפי' לא כתיב היינו דורשין טעמא דקרא (ועיין בבבלי בקידושין ס"פ האומר בפלוגתא דר"ש ורבנן בקרא דכי יסיר) וי"ל סד"א טעם ריחוקן משום פסול ממזרות דאית במקור מחצבם ואפי' נקבות אסורות. וא"ת תינח ה"א להתיר נקבות אדומי מטעמא דקרא מצרי מ"ט וי"ל הואיל וכללן קרא באיסורן בנים אשר יולדו להם דור שלישי וכו' ש"מ דשניהם שוות ועיין ברשב"א. וא"ת נימא איפכא לחומרא אדום דומיא דמצרי ושניהם אסורים וי"ל להכי אהני ק"ו דר"ש להקיש מצרי לאדום מיהו לר"י דדריש עמוני ולא עמונית קשה ניליף ק"ו ממצרי ואדומי דנקבות אסורות עד ג' דורות ונימא דאהני קרא ואהני ק"ו דאי לאו קרא דעמוני ה"א דאסורות לעולם ואי לאו ק"ו ה"א דמותרות מיד וי"ל היתירא עד ג' דורות שמעינן מדכתיב על דבר אשר לא קדמו ואין דרכה של אשה לקדם אלא דסד"א עד ג' דורות מיהת אסורות כמו אדומי וכמש"ל לכך איצטרך עמוני ללמד דמותרות מיד ור"ש סובר מדכתיב ע"ד אשר וכו' לחוד שמעינן נמי היתירא דנקבות מיד ול"צ לדרשת עמוני דילפינן מצרי לקולא מק"ו דעמוני וקרא אתיא כפשטיה. וגרסינן התם בבבלי אמתני' מנא ה"מ דנקבות מותרות מיד א"ר יוחנן דכתיב ויהי כראות שאול וכו' ע"ש עד סוף הסוגיא כל כבודה וכו'. נראה דלא שמיעא ליה לר' יוחנן להך ברייתא דפליגי בה ר"י ור"ש דא"כ אין צורך לכל האריכות דמברייתא לחוד איכא למשמע הכל ועוד ראיה מדקאמר שהשיבו אלא מעתה מצרי וכו' ולרבי יהודה לק"מ כמ"ש תוס' שם. גם דברי רבי יוחנן לא אתיין לא כר"י ודלא כר"ש. גם נראה מדברי רבי יוחנן הא דנקבות בעמון ומואב מותרות הלכה למשה מסיני היא וכדאר"ש בר נחמן לעיל בסוגיין. דאל"כ ל"ל למימר לדואג כך מקובלני וכו' הל"ל כל כבודה וכו' אלא ודאי מהך קרא לא שמעינן דמותרות מיד דעדיין י"ל דאסורות עד ג' דורות מק"ו ממצרי. מיהו לר"ש ליכא למימר דהלכה היא דא"כ מאי קאמר ק"ו הא תנן בנזיר פ"ו אין למדין ק"ו מהלכה ש"מ דר"ש מעמוני יליף וה"ה מצרי נמי נקבות מותרות. ומה שהשיבו לדואג אלא מעתה מצרי ולא מצרית לאו קושיא היא לר"ש. לפ"ז אין לומר דחכמים השיבו התם נתפרש טעמן ע"ד אשר וכו' דהא ר"ש לית ליה הך טעמא כמ"ש. לכך מוכרח רבי יוחנן לומר דהשיבו עריות יוכיחו וכו'. אבל השתא דמייתי הש"ס ברייתא דפליגי בה ר"י ור"ש ושמעינן דלר"ש מעל דבר אשר וכו' לחוד שמעינן דנקבות מותרות מיד דאל"כ במאי פליגי וכמ"ש מצינן למימר דחכמים השיבו מדנתפרש טעמן של עמון ומואב וכו' כמ"ש הרמב"ם והר"ב והבן:

משיבין דבר שהוא ממזר וכו'. וקשה מאי חומרא דממזר שאסור לבוא בקהל הא גם מצרי שני אסור לבוא בקהל מאי קאמרת ממזר אסור איסור עולם עריות יוכיחו וכה"ג אמרינן בבבלי בפרקין וי"ל דה"ק כיון דמעריות הולד ממזר איכא למפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד ממזר שאסור לעולם: