שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 6 · Segment 4

ר' יודן בעי כמה וכו'. עיי' בקונט' ואפשר לדחוק ולקיים הגירסא דקסבר ר' יודן הא דתנן בסיפא קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה תקנתן שחולץ לקטנה צרתה דהיינו החרש' ולא חיישי' להא שיאמרו שתי יבמות מבית א' אחת חולצת ואחת מתייבמת ועיי' לקמן בשמעתין. וקושית ר"י אדלעיל קאי דאמרו רב ור' יוחנן ביתומה ופוטר בחיי אביה שגירשה והחזירה צרתה אסורה אמאי יחלוץ נמי לצד הקנוי שביתומה זו מחמת נישואי עצמה ויכניס צרתה וה"ג ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן חולץ צד הקנוי שבה ופוטר צרתה אף הכא יחלוץ צד הקנוי שבה ויכניס צרתה. ופריך סתמא דש"ס על ר' יודן עד דאת מקשי על האמורא ר' לעזר דאמר לעיל שלא מצא חבר מי שמתיר צרת יתומה בחיי האב תיקשי ליה על התנא ר' ליעזר דאוסר צרת מחזיר גרושתו גדולה וה"ה בקטנה והצרה חולצת אמאי אין מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותהא צרתה מותרת כדתנן במתני' דהכא רא"א מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומשני לית יכול להקשות על ר"א דהא ר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ובש"א אין ממאנין אלא ארוסות וקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה כבר היתה נשואה אינה ממאנת עוד. וא"ת מאי פריך ר"י הא אף שיחלוץ לצד הקנוי שביתומה שהשיאה אביה והחזירה עדיין צרתה צרת ערוה דקיים צד הקנוי לאסור הצרה וי"ל לא עדיפא חליצת הקטנה לאסור הצרה דקנויה גמורה היא ועיי' ברשב"א דף קי ע"ב בד"ה כונס וכו' ואין זה צרת ערוה דהא אינה קנויה אלא מדרבנן ולא גרעה החליצה ממיאון. ולפ"ז צ"ל דס"ל לירושלמי לר"א דאוסר צרת מחזיר גרושתו הגדולה אוסר נמי בקטנה וכל זה סייעתא לפי' הרשב"א שכתבתי בתוס' בסמוך בד"ה מודין וכו' ועמ"ש בסוגין בסמוך הלכה ז' וצ"ע: