שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 2 · Segment 6

פרט לב"ד הסומא. נראה דאתי למעוטי סומא באחד מעיניו דלמעוטי סומא בשתי עיניו לא צריך קרא דלא גרע מדיני ממונות דלרוב הפוסקים פסול סומא בשתי עיניו לדיני ממונות. ובנימוקי יוסף בסנהדרין פ' אד"מ מייתי ראיה דסומא בשתי עיניו פסול לד"מ מהא דגרסי' בבבלי בריש פירקין ור' יהודה הדיוטות מנ"ל מדאיצטרך לעיני למעוטי סומין ש"מ דהדיוטות כשרים דאס"ד סנהדרין בעי מדר"י נפקא דבעינן שיהו הסנהדרין מנוקין מכל מום והשתא אס"ד דסומא כשר לד"מ הא איצטריך לעיני למיפסל סומין בחליצה ואכתי הדיוטות מנ"ל נהי דלא בעינן סנהדרין דלמא מומחין בעינן אבל אי בד"מ פסולי סומין לא איצטרך לעיני אלא למכשר הדיוטות ע"כ ותימא לדבריו למה להש"ס להזכיר סנהדרין ולהביא ראיה מדר"י תיפוק ליה אף בד"מ הדין כן ועוד מה יענה הרב הנימוקי ביום ראותו מ"ש בסמוך דאיכא לאוקמי מיעוטא דלעיני על סומא באחד מעיניו דמודה דפסול לד"מ ואכתי הדיוטות מנ"ל דודאי לעיני משמע שתי עיניו נמי א"ו ליכא לאוקמי זקני דכתיב בחליצה או בסנהדרין שנקראים זקנים כדכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל או זקני הדיוטות ועמ"ש בר"פ. אבל מומחין אין נקראים זקנים אלא שופטים או אלקים והדברים ברורים באין גמגום. ומ"ש הרי"ף שם בסנהדרין סומא באחד מעיניו כשר דר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה דהא כולי אינשי לא מצי למיחזי בלילה כדחזי סומא באחת מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה דין הוא שידון סומא בא' מעיניו ביום לכתחלה ע"כ לפמ"ש דלרבנן ממעטי' מלעיני סומא והיינו באחד מעיניו ובלילה מכשירין ומסיק בבבלי דף קד טעמייהו דרבנן דסברי חליצה כגמר דין ש"מ דגמר דין בלילה עדיף מסומא ודלא כהרי"ף וא"ל סובר הרי"ף סומא בשתי עיניו מותר לדון ד"מ בגמר דין וחליצה כגמר דין היא כדמסיק בבבלי בסוגיין לכך איצטרך קרא למעט בחליצה סומא בשתי עיניו דזה לא שמענו מעולם דסומא בשתי עיניו כשר לגמר דין ופשטא דמתני' כל הכשר לדון כשר להעיד משמע דלגמרי פסול דא"כ מצינו סומא בשתי עיניו ודוחק לומר דמתני' דוקא בתחלת דין איירי. וא"ל כיון דהבבלי פליג אירוש' דמוקי לעיני לכדרבא צריכים דייני למיחזי רוקא דנפיק מפומא דיבמה כמפורש שם בריש פרקין ורבנן ור' לעזר פליגי אי חליצה כגמר דין או כתחילת דין מ"מ בהא לא פליג הבבלי דמסברא סומא באחד מעיניו גרע מלילה וכמ"ש. ואפשר לומר לעולם סובר הירושלמי לעיני למעט סומא בשתי עיניו אתי ומהכא ילפינן דסומא בשתי עיניו פסול לד"מ אפי' לגמר דין. דע"כ לומר דאף הירושלמי סובר מאן דמכשיר חליצה בלילה סובר דחליצה גריעא מדיני ממונות והיינו שהיא כגמר דין דהא אמרי' לעיל בירו' בר"פ הלכה א. אפי' כמ"ד חליצה בגרים כשרה מודה בלילה שהיא פסולה שהרי ד"מ כשרים בגרים ופסולים בלילה. מיהו דעת תוס' בנדה פ' בא סימן דסומא בשתי עיניו כשר לד"מ. וא"ת מאי פריך לרבנן מלעיני הזקנים הא לעיני ארקיקה הוא דכתיב כדרבא צריכים דייני למיחזי רוקא מפומא דיבמה דכתיב לעיני זקנים וירקה ורבנן סברי רקיקה אינה מעכבת כדתנן בסיפא כ"ש דלילה אינה מעכבת. גם בבבלי בריש פרקין אמרי' לר"י הדיוטות נפקא ליה מדאיצטרך לעיני פרט לסומים וכו' כמ"ש לעיל בסמוך וקשה דלמא הא דצריך קרא למעט סומים היינו דוקא ברקיקה דאינה מעכבת אבל בחליצה דמעכבת בעינן סנהדרין וי"ל כיון דכתיב ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו משמע טפי דזקנים קאי אחליצה מלומר דקאי ארקיקה לחוד. וראיתי בסדר חליצה ממהר"ם סעיף פג שכ' יזהיר הרב ג' הדיינים וב' הנוספי' שיראו גוף חליצת המנעל ע"כ. והדין עמו דכ"ש הוא מראיי' הרוק דהא לעיני סמוך טפי לחליצה מרקיקה וכמ"ש ותימא שלא ביארו הפוסקים הראשונים דבר זה. עוד כתב בסדר הנ"ל סעיף יב ולא יהא אחד מן החמשה סומא אפי' באחד מעיניו ולא יהא בו שום מום. ובקונטרס מצות חליצה סוף ספר ג"פ סעי' ז' כתב ואפי' באחת מעיניו דכתיב לעיני הזקנים וליכא שלא יהיה בהם מום ע"כ. ותימא דמשמע דטעמם לחוש לדברי ר' יהודה הא אף ר"י לא קאמר שלא יהיה בהם מום אלא אמרי' דהדיוטות פסולים אבל השתא דמרבינן הדיוטות לכ"ע אין סברא כלל וכלל לפסול דיין שיש בו מום. וכן סומא באחד מעיניו נמי מסיק הש"ס דר"י מוקי קרא לעיני לכדרבא וכמש"ל. מיהו י"ל דמודה רבא דאיצטרך קרא לעיני נמי למעט סומא אלא דהש"ס פריך דאינו מיותר למעט סומא ואין למידק מיניה דהדיוטות כשרים כדדייק ר' יהודא. ובהגמי"י פ"ד אות י' כתב פר"ת סומא באחד מעיניו כשר לחליצה דלא ממעטי' סומא מלעיני לפי מאי דהדר ר"י וכיון דיכול לראות הרוק בעין אחת שפיר דמי ע"כ. ואפשר לפמ"ש לשיטת תוס' סומא בב' עיניו כשר לד"מ לא ממעטינן מלעיני סומא בעין אחד אבל לפוסקים דפסול לד"מ ממעטינן מלעיני סומא בא' מעיניו דתרתי ש"מ וכמ"ש ואפשר לומר שחששו לדר"מ דסובר דסומא בא' מעיניו פסול לד"מ דמקשי' ריבי' לנגעים. אבל הא דחששו לשאר מומים לא מצאתי טעם לדבר שהרי בעלי מומין כשרים לראיית נגעים חוץ מסומא כדתני' בת"כ וצ"ע:

תמן הוא אמר הימנית מעכבת וכו'. עיי' פירושי בקונט' ואף שהוא דחוק מ"מ הא דמשני ר' יוסי תמן כתיב ימנית משמע הכי. ועוד נ"ל לפרש דפריך תמן גבי רציעה אמר ר' לעזר דדוקא בימין כדתניא בברייתא ש"מ קסבר ר"ל אזן סתם ימין משמע וכאן גבי חליצה דכתיב רגלו מכשיר אפי' בשמאל ומשני ר' יוסי שאני התם דכתיב ימנית כלומר דהתם כתיב והגישו אל הדלת או אל המזוזה וקשיא אם בדלת אינו במזוזה אלא לקבוע מקום הוא דאתי שיהא הרציעה בדלת ובאוזן שהיא סמוך למזוזה שהיא בימין דדרשי' ביתך דרך ביאתך. ור"י ציידני' אמר לכך מצריך לעזר רציעה באזן ימין דמגז"ש יליף אזנו אזנו ממצורע וכ"ה במכילתא ובספרי ובבלי והא דכתיב בדלת ובמזוזה דרשינן מיניה התם דבעינן מעומד ע"ש:

מאן דאית ליה אזנו אזנו לית ליה רגלו רגלו. פירש"י דף קד אזן אזן מופנה משני צדדין קרא דמצורע עני מיותר לגמרי ודרשינן אזן אזן לרציעה ורגל רגל לחליצה גבי רציעה תרי אזנו כתיב ורצע אדניו את אזנו ונתת באזנו ובדלת אבל רגלו אינו מופנה אלא במצורע אבל לא בחליצה ע"כ. וא"ת הא אף בחליצה מיותר דלכתוב וחלצה נעלו וממילא ידעינן דמעל רגלו חולצו וי"ל דאיצטרך לאשמועינן שתהא החליצה מעל רגלו ולא ממעל דמעל ועמש"ל הלכה א' בתו' בד"ה כיני וכו':