פתר לה בכותי פסול ועבד פסול. עיי' פירושי בקונט'. וקשה למאן קאמר לה אי לר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ל"ל פסול הא בלא"ה יש לאו בביאתן והכי מוקי לה ריש לקיש בבבלי בסוגיין ואי לרבנן מאי מהני פסול הא מ"מ אינו אלא איסור לאו ולרבנן אין ממזר מחייבי לאוין וי"ל לר"ע קאמר וס"ל לרב בעכו"ם ועבד לחוד אפי' לאו לית בהו. וכ"כ תוס' פ"ק דף טז ע"ב דבכותי אינו אלא איסור דרבנן ונקט כותי איידי עבד ובעבד איכא לאו דלא יהיה קדש. ורב סובר אפי' בעבד ליכא לאו דלא יהיה קדש לא קאי אעבד אלא לאסור ביאה דרך זנות וכ"ה דעת הרמב"ם פ"א מה"א ע"ש. הלכך צריך למוקמי מתני' בכותי ועבד פסול. ועמ"ש הרמב"ם פי"ב מהא"ב:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 7 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הדרן עלך פרק אלמנה לכהן גדול
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab