שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 10 · הלכה 8 · Segment 4

שמואל אמר למפרעו הוא נעשה איש וכו'. לא ראיתי לפוסקים שביארו דין זה ואפשר דפסקו כרב דהלכתא כוותיה באיסורא וסתמו דבריהם וממילא משתמע דמכאן ואילך הוא איש. א"נ סברי דהבבלי פליג דגרסי' בערל דף פ' איתמר אכל חלב מבן י"ב עד י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן היה באותה שעה. ע"כ לא פליגי אלא כשנולדו בו סימני סריס הא לא נולדו בו סימני סריס לכ"ע מכאן ואילך נעשה איש ועוד הא ודאי פליגי הבבלי והירושלמי דלבבלי אפי' בנולדו בו סימני סריס קסבר שמואל מכאן ואילך נעשה איש:

ויתרו בו. וא"ת מאי מהני התראה הא בעינן שילקה בתחלה קודם עדות השנייה דכתיב בננו זה זה שלקה בפניכם וכיון דאי אפשר להלקותו אינו נעשה בן סורר ומור' וי"ל דפריך אהא דתני אינו נידון בבן סורר ומורה משמע תחלת דינו דהיינו ההתראה הראשונה נמי אין מקבלין ודוחק:

כמ"ד אין מקבלין התריי' על הספק. בבבלי דף פ' כ' תוס' בד"ה נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל ולא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי מלתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה ע"כ. ותימא הא מפורש כאן דה"ל התראת ספק. ומ"ש תוס' ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו ע"כ. גם זה תימא הא אמרינן התם במכות דף טו ורשב"ל הא ודאי הך דנותר התראת ספק היא אע"ג דנותר סופו יוודע האמת. ואפשר לומר דמ"מ יש לחלק הכא איגלאי מלתא למפרע דבשעת התראה היה ראוי לכך משא"כ בנותר. אך קשה הא בעינן שיתיר עצמו למיתה ולמלקות אחר ההתראה כמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' סנהדרין וכל שאינו יודע בשעת ההתראה שהוא ודאי חייב מיתה או מלקות לאו התראה היא וכ"כ תו' זבחים דף עח ובנדה דף מו ע"ב ע"ש. ונ"ל דבבבלי איירי לענין קרבן וכגון שאכל חלב בשוגג לרב חייב קרבן ולשמואל פטור וצ"ע:

פתר לה סמוך לעשרים שנה. כ' הרמב"ם פ"ב מה' אישות הל' ד' היתה בת כ' שנה פחות ל' יום ולא הביאה ב' שערות וכו' הרי היא איילונית עכ"ל ונלאו כל חכמי לב להביא ראיה לדבריו עד שהטור אה"ע סי' ז' אמר שט"ס נפל בדבריו והרב במ"ל כ' שאי אפשר לומר כן ע"ש. ולענ"ד דברי רבינו מפורשים בסוגיין וכמ"ש בקונט'. ומכאן יצא לו לפרש הא דחניא בתוספתא פ"ו דנדה ומביא בבבלי פ' יוצא דופן ר"י בן כיפר אומר משום ר"א שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. האי שיצאו היינו שלא נשתיירו יותר משלשים יום א"נ שיצאו ממנה כל הימים עד שלשים יום האחרונים:

הדרן עלך פרק האשה שהלך