שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 16 · הלכה 7 · Segment 2

מצאו כתוב בשטר וכו'. בב"י בא"ע סי' יז כתב בשם רי"ו דאיתא בירושלמי אם כתוב כך בשטר בלא חתימה איו משיאין את אשתו זולתי אם מצאו עד בכתב ע"כ וכ"כ האחרונים. ולא נמצא כן בסוגיין. ואפשר דדייק ליה מברייתא דמסייעא מינה לר' בון דתניא יפה כח השטר מכח העדים וכו' והיינו בשטר בעדים דמסיים בה בשטר גובה מנכסים משועבדים וזהו בעדים דוקא. אך תימא א"כ נימא נמי דבעינן שני עדים דבע"א ודאי אינו גובה מנכסים משועבדים. והרי הנ"י כ' בשם הרמב"ן דבע"א בכתב משיאין וכ"נ מדברי כל הראשונים. ולא אשתמיט חד מינייהו דמצריך חתימת העד. והא דמצרכו קיום היינו דחיישי שמא כתבו רשע דפסול לעדות אשה וכמ"ש הרי"ף בפירקין וצ"ע. וב"ש כ' שם ס"ק כט וז"ל ועיין בתו' יבמות דף קכ"ב ד"ה דחזו לי' ירוש' נמצא כתוב מת פלוני וקודם לזה כתבו אם חיישינן שמא שד היה זה שצעק פלוני מת ואין שום דביקות זה לזה. ונ"ל דהביאו ראיה מדין זה נמצא כתוב מת פלוני מהני אפי' א"י שכשר כתבו ה"נ לא חיישינן שמא שד היה ע"כ. ודברי תימא הן דלא חיישינן שמא שד היה ממתני' שמעי' דסמכינן אקלא ולמה יביאו ראיה לזה מפלוגתא דאמוראי ועוד למ"ד דלא סמכינן אכתב תיקשי ליה מתני'. והדבר פשוט שדברים אלו שני ענינים נפרדים הם אלא המדפיסים לא עשו ריוח ביניהם. וכן מבואר בדברי הרא"ש וזה ברור:

הדרן עלך פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות