שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 6 · הלכה 4 · Segment 9

הדא מסייעא למ"ד חליצה פטור וכו'. וקשה דלמא לעולם חליצה קנין והא דמתירין לו לחלוץ היינו באלמנה מן האירוסין דמדאורייתא אפי' ביבום שרייא דאתי עשה דיבום ודוחה ל"ת דאלמנה לא יקח ודקשיא א"כ למה לא מתייבמת י"ל דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה דלא דחי דכבר קיים מצות יבום וכן מפורש בבבלי בסוגיין. ותוס' כתבו בד"ה כה"ג שמת וכו' וא"ת מרישא שמעינן לה דקתני שומרת יבם שנפלה וכו' לא יכנוס ואר"י דהכא חולץ אתי לאשמועינן דסד"א משום בזיון דכה"ג שרוקקה לפניו לא תחלוץ אע"ג דכבר תנן לה לעיל פ"ב ע"כ. הנה אף לפי תירוצם קשיא הא כבר תני לה ועוד מאי ס"ד לכבד כה"ג טפי מת"ח אדרבא תנן מס' הוריות ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה ולא עלה על דעת אדם לומר שת"ח אינו חולץ לאשת אחיו דדוקא באבדה התירה התורה לזקן ואינו לפי כבודו לעבור על מצות עשה דהשבת אבדה משום דמצות השבה אינה אלא משום דחייב לחוס על ממון חבירו כשלו ובזקן ואינו כבודו דאף בשלו לא היה מטריח ודאי דפטור אף בשל חבירו אבל בשאר מצות עשה שבתורה חלילה לת"ח לדחותה מפני כבודו וכ"ש כה"ג לכך נ"ל כמ"ש דמתני' דלעיל ה"מ לאוקמי באירוסין דאתי מצות עשה דיבום ודחי ל"ת דאלמנה ומשנה יתירא קמ"ל לאפוקי ממ"ד חליצה קנין. וניחא בזה קושייתי הראשונה. והיינו דקאמר בבבלי בסוגיין קא פסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנישואין וכו' דדייק ליה ממשנה יתירא: