שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 14 · הלכה 1 · Segment 5

מפני גדירה. עיי' פי' בקונט' והוא מדברי תוס' בפרקין. ותימא לי הא דקאמר בסמוך יש לה בן ואב וכו' מ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה אב ויכולה לשמור גיטה. מי איכא למ"ד דאב מקבל גט בתו הבוגרת שלא ברצונה דוקא קטנה ונערה הוא דאיכא מ"ד שאביה מקבל גיטה אבל לא בגדולה ועוד תינח אב אבל בן ואח מה טעמא. וא"ל כל שיש לה אב ובן ואח ה"ל כאלו היא משמרת את גיטה דהא ודאי אין סברא אם יש מי שמשמר את גיטה לפי שעה דמהני דא"כ מ"ש בן ואב הא אפי' איש זר נמי ישמר אח גיטה לפי שעה ולמה תנן נשטתתה לא יוציא ועוד קטנה נמי תתגרש אפילו באינה יודעת לשמור את גיטה ע"י אחר שמשמרו בשבילה מאי קאמרת בן ואב יכולים לשמור לעולם גם זה ליתא אטו בכופא תלו לה מי לא עסקינן שימות הבן או אב עד שלא תמות היא ואין מי שישמרנו ועוד הא ודאי לא קפיד קרא אלא על שעת נתינת גט דאטו אשה שנשתטי' לאחר נתינת הגט יהא הגט בטיל למפרע בתמי' וע' בתו' בבבלי דף קיב ע"ב. ועוד הא מקרא יליף דכתיב ונתן בידה הרי דקפיד קרא אשמירתה ולא על שמירת אחרים והא דגרסי' בבבלי בסוגיין אי בשאינה יודעת לשמור את עצמה ואת גיטה דבר תורה מתגרשת הא א"ר ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאה זו וכו' ותדר"י ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו וכו' לא צריכה דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה ד"ת מתגרשת דהא יודעה לשמור גיטה ואמרו רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר ע"כ. קשה כיון שאינה יודעה לשמור את עצמה משלחה וחוזרת היא נמצא שאינה מתגרשה ד"ת ודוחק לומר כל שיודעת לשמור את גיטה משלחה ואינה חוזרת קרינן בה דיודעת נמי להיות בוש מלחזור דהא תינוקת פחות מבן שש יודעת לשמור את גיטה קרינן לה כל שנוטלת צרור וזורקו אגוז ונטלו כמפורש בבבלי גיטין דף סה וזו ודאי משלחת וחוזרת גם מ"ש תו' דאביה יכול לשמרה שלא תחזור לבית בעלה אבל אינו יכול לשמרה מזנות דוחק גדול הוא. וליכא לאוקמי הא דקאמר יש לה בן ואב וכו' בקטנה איירי דודאי יש לו לאב יד לקבל גיטה דקשיא תינח אב בן ואח מאי איכא למימר ועוד הא כתבו תוס' בקידושין דף מג דסוגיין בגדולה איירי אבל בקטנה לא שייך גרירה שאין בני אדם להוטי' אחריה ע"ש. ואף דבריהם אלו תמוהים דאף קטנה לא תתגרש ע"י אביה שלא ינהגו בה מנהג הפקר דהא קטנה עתידה להתגדל לאחר זמן ואין אביה יכול לשמרה כמ"ש תוס' מיהו בהא י"ל כל דלא שייך בה גרירה בשעת נתינת הגט תו לא חיישינן אבל קושיות הראשונות קשיין וע"ק הא דדריש תדר"י ויצאה מביתו מי שמשלחה וכו' א"כ אף פקחת ונתחרשה לא יוציא דהא כתיב ויצתה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר נאמר כל היכא שיש לה הויה אצל אחר מן התורה יצאה זו החרשת שאין לה הויה אצל אחר לכך נ"ל דאף ר' ישמעאל לא קאמר אלא כל שאינה יוצאה מביתו לגמרי שחוזרת לא קרינן בה והלכה והיתה לאיש אחר אבל גט מעליא הוא א"נ דרשא דתדר"י אסמכתא בעלמא היא ומשום שלא ינהגו בה מנהג הפקר הוא דכל שמשלחה וחוזרת ואין לה בושת יש לחוש למנהג הפקר אלא דס"ד דמקשה דאף זו שמשלחה ואינה חוזרת דאורייתא א"נ סובר המקשה דטעמא אחרינא הוא ולאו משום מנהג הפקר וקשיא ליה אר' יצחק ומשני כל שיודעת לשמור גיטה מדאורייתא מתגרשת ואמרו רבנן דאפ"ה לא יוציאה מפני שחוזרת וינהגו בה מנהג הפקר והיא גופא קמ"ל ר' יצחק דהא דתדר"י אסמכתא בעלמא היא ואם עבר וגירש ה"ז מגורש'. וראיה מבוררת לדברינו ממ"ש רש"י קידושין דף מג ע"ב בד"ה וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש אפי' ע"י אביה דהא שוטה היא וא"ר יצחק ושלחה מביתו כל שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת ביבמות פ' חרש ע"כ לפום ריהטא קשיא הא דרשא זו לאו ר' יצחק אמרה אלא תדר"י כמפורש בבבלי בפרקין אלא ודאי כמ"ש דלמסקנא ר' יצחק היינו דרבי ישמעאל ומשלחה וחוזרת מדרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר. מעתה דברי הירושלמי מבוארי' מפני גרירה היינו שמשלחת וחוזרת ויש לחוש למנהג הפקר וה"ל דרבנן והא דר"ז ור' אילא היינו מדכתיב ונתן בידה וה"ל איסורא דאורייתא הלכך אם עבר וגירשה למ"ד מפני גרירה שרי ולמ"ד שאינה יכולה וכו' אסור וה"ג יש לה אב מ"ד וכו' ול"ג בן ואח וכ"מ בסמוך דקאמר ויש לה אב ויכולה לשמור גיטה. ובקטנה איירי שאביה מקבל את גיטה ואפי' אי גרסי' אח י"ל ביתומה שהשיאוה אמה ואחיה וקסבר שאף הן מקבלין הגט מיהו בן ודאי ל"ג דהא קטנה אינה יולדת. והרמב"ם כ' פ"י מה"ג אם גירש השוטה ה"ז מגורש' והשיגו הראב"ד דבעינן שיודעת לשמור גיטה ע"ש בהה"מ ותירוצו דחוק. ונראה דסובר הרמב"ם ונתן בידה ברשותה משמע ואפי' שלא לדעת ולמסקנא דפ' חרש אף דרשת ר' ינאי ונתן בידה דרבנן והיינו מדאמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית אלא ש"מ הא דאורייתא הא דרבנן ע"כ. וקשה כיון דאיכא נמי בדידה איסורא דאורייתא כגון שאינה יודעת לשמור את גיטה ה"ל למתני גבי דידה נמי עולמית דנדע דאיכא בה איסורא דאורייתא והוי רישא וסיפא בחד גווני אלא ודאי לפי המסקנא אין בה איסורא דאורייתא וכמ"ש ודברים ברורים הם. וראיה לדברינו ממ"ש הרמב"ם ריש הלכות גירושין ועשרה דברים הן עיקר גירושין מן התורה ולא קחשיב שתהא האשה המקבלת הגט בת דעת ומשלחה ואינה חוזרת וכן מקשה הלח"מ ולפמ"ש לק"מ שאלו אינן מן התורה. והא דכ' הרמב"ם פ"ב מה"ג וקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש ואם גירשה אינה מגורשת. היינו בקטנה שקידושיה דאורייתא אבל בשוטה דקידושיה דרבנן אם גירשה מגורשת. ומ"ש הב"ח א"ע סי' קיט שהסכימו כל חכמי אשכנז לישא אשה אחרת על השוטה והיינו לייחד לה כתובה וליתן גט ליד אחד להיוח שליח להולכה שיהיה בידו הגט והכתובה עד שתשתפה וכו' ע"ש. ודאי שאין שום תועלת בנתינת הגט ליד השליח שהרי עתה אינה בת גירושין אך השליח יעשה שליחותו כשתשתפ' ואז אף הבעל בעצמו יכול לגרשה אלא שעיקר השלשת הגט הוא משום חרם דרגמ"ה וכיון שכבר הוציא גט מתחת ידו אינו נראה כנושא שתי נשים ובמ"ל פ"ו מה"ג האריך לפסול הגט שהושלש ע"ש. ולפמ"ש דלפי המסקנא ד"ת שוטה מתגרשת אפי' אינה יודעת לשמור הגט וכ"ד הרמב"ם לק"מ כיון דמדאורייתא הוי גט מצוי משוי שליש ואף שאין כן דעת תוס' סמכו אהרמב"ם ורש"י גם מן הירושלמי יש ראיה שאינו אלא מדרבנן וכבר כתבתי שגם דברי הבבלי הכי דייקי ואין להאריך כאן יותר: