ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 3

כך הם חלוקין בשכונת קברות. הדין כן אם יודע שטמון שם אסור לפנות ואם לאו מותר לפנות והאיך אני יודע אם נטמן שם לדעת או לא ואמרו התם אם יש בין קבר לקבר ד"א אמרי' לדעתן הונח שם ואם רצופין אמרי' גל נפל עליהן ופליגי התם ר"ש ורבנן באם בא ומצא רצופין דרבנן אמרי אסור להפנות ור"ש מתיר ורצה בתחילה לומר דאזלין לטעמם לרבנן דסברי הכא רואין את האמצעים כאילו אינם גם שם אינו בטל מתורת קברות מחמת שהם מונחים רצופים ור"ש דסבר הכא שאינו כרם אף התם מחמת שהם רצופים נבטלו מתורת קברות:

ודחי ר' יונה לא דמיא. פי' שאין דומין להדדי:

תמן מרווחין ורצפן כו'. פי' אם היה יודע שבתחילה היו מרווחין ואח"כ רצפן בודאי אסור משום קברות אפי' לרבנן דלא מבטלי להו הרציפה מתורת קברות:

רצופין ומרווחין אין כו'. פי' אם היה יודע שבתחילה היו רצופין ואח"כ רווחן אף רבנן מודו שאין להם שכונת קברות ומותר להפנות משם כיון דבתחילה לא נקברו שם לדעת:

ברם הכא מרווחין ורצפן במחלוקת. פי' אף במרווחן ורצפן כשיודע בודאי ג"כ מחלוקת דר"ש ורבנן:

ברצופין ורווחן דברי הכל. פי' הכל מודים אפי' ר"ש דהוי כרם דלא איכפת ליה מה שהיו בתחילה אלא אזלינן בתר השתא ולא פליגי הכא אלא ברואין פי' אי אמרינן רואין את האמצעים כאילו אינן:

ברם הכא צ"ל ברם תמן מה פליגין. פי' כיון דביודע כ"ע מודו כדפרישית א"כ במה פליגין התם גבי שכונת קברות:

ואמר כשבא ומצאן רצופין. פי' שאינו יודע מה היה בתחילה ועכשיו מצא אותן רצופין:

ר"ש אומר כו':