פתח עינים על מנחות · דף 5b

האיר מזרח מתיר. התוס' מסקי הכא דעד שקרב העומר מצוה מן המובחר וליכא עשה ע"ש ולקמן דף ס"ח התוס' עצמם סברי דאיכא עשה ומקשו קושיות אלו עצמם. ובחדא מסכתא שיש חילוף בתוספות הוא חידוש:

ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה להוציא את הטריפה והלא דין הוא וכו'. מהרש"ל בחכמת שלמה על תוס' פסחים דף נ"א בתוך דבריו כתב דבעי למילף מק"ו שטריפה אסורה לגבוה וקרא דמן הבהמה להוציא את הטריפה למה לי וכו' ע"ש והוא אגב שיטפיה דמן הבקר להוציא הטריפה:
וחזה הוית בספר דעת זקנים הנדפס מקרוב בהלק מנחת יהודה פרשת ויקרא כתב וז"ל מן הבקר פירש רש"י להוציא הטריפה תימה הא להדיוט נמי אסורה וכ"ש לגבוה ועוד דאמרינן ממשקה ישראל מהמותר לישראל להוציא הטריפה וי"ל דאצטריך מן הבקר להוקדשה בכשרות ולבסוף נטרפה עכ"ל וכל לשון זה מורה דמנפשיה מקשה ומפרק. ויש להרגיש שהוא תלמוד ערוך בסוגיין דמקשה והלא דין הוא גם קושית מקרא דכתיב ממשקה ישראל היא קושית הש"ס בסמוך דף ו' ע"א. ותירצו דאתי להוקדש בכשרות וכו' הוא מסקנת הש"ס לקמן. ותו דהקושיא דתיתי מק"ו דהדיוט הא פריק לה הש"ס דאיכא למפרך וכו' ואסיק בש"ס דלא אתי מק"ו ואולי יש חיסור לשון במנחת יהודה:

כלאים תוכיח שאסורים להדיוט וכו'. כתב הרב צאן קדשים וז"ל ובמסכת ביצה אמרינן דבגדי כהונה קשים הן לפ"ז מדאורייתא נמי שרי אלא דרבנן גזרו להדיוט ובמקדש אין שבות לפ"ז היאך פריך כלאים תוכיח שאסרו להדיוט וצ"ע עכ"ל ויש להעיר על הרב ז"ל איך לא זכר דזו קושיית התוס' שם בביצה דף ט"ו ומייתו מריש ערכין דקאמר דאשתרו כלאים לגבייהו דכהנים על דרך שאמרו בסוגיין וכן הקשו התוס' ביומא דף ס"ט וכן הקשו בשבת דף נ"ז וכבר התוס' פריקו לה. והרז"ה בספר המאור בביצה תירץ דבבגדי כ"ג איכא רכים ואשתרי עיין בדבריהם באורך: