שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 3 · הלכה 4 · Integer 4

ר' לעזר בר"ש אזל לגביה ר"ש בי ר' יוסי בר לקוניא חמוי הוה מזג ליה כו'. — חסר כאן וצ"ל כמו שהוא בפסיקתא דר"כ פרשת בשלח: ראבר"ש אזל לגביה ר"ש בן יוסי בן לקיניא חמוי ונכיס ליה חד תורא ואפא ליה חדא אצוותא דפיתא ופתח ליה חד כובא דחמר והוה מזיג ליה כו' ולא בכריסי שהיא רחבה¹⁾ וע' בזהר חדש נח במדרש הנעלם עה"פ ויחל נח "ראבר"ש אזל למחמי לר' יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא חמוי יהב ליה למיכל עגלא תליתאה רכיכא פתח ליה חד כוס דחמרא חמוי מזיג והיא שתי מזיג והוא שתי א"ל אפשר דשמעת מאבוך כמה הוא שיעורו של כוס א"ל כמות שהוא אחת בחמין אחת בצונן אבל לא שיערו רבנן בכוסך דהוא זעירא ובחמרך דהוא טבא ובמעוי דהוא רחבה". וכפי שאנו רואים תפס כאן הזהר את החבל בשני ראשיו כי סיפר המעשה בראבר"ש כירושלמי כאן (ודלא כבבלי פסחים שסיפרו אותו מעשה בר' ישמעאל בר' יוסי) ועשה את ר' יוסי בן ר"ש בן לקוניא לחמיו של ר"א בר"ש כשיטת בבלי ב"מ (פ"ה א') ע"ש ודלא כירושלמי ומדרשות שחמיו של ר' אלעזר בר"ש הוא ר"ש בן יוסי בן לקוניא וכן עיקר. ר"א בר"ש איתמני ארכיליפורין (פי' שר על התופסים את הגנבים) קטיל בני נשא דחייבין קטיל והוה ר' יהושע בן קרחה צווח ליה כו'.