דלעת שניקרה בבית אביה כל אותה הגומא אסורה (פי' שדרך הדלעת להתפשט ובענפיה גדילין הרבה דילועין ואם נקר הנחש אפי' דלעת אחת המחוברת לענף אחד היוצא משרשה הרי כל הדילועין המחוברין לכל הענפים היוצאין משרש זה אסורין מפני שארס הנחש עובר עם יסוד המים מדלעת זו דרך הענפים והשרש ומתפשט בשאר הדילועין המחוברין בשרש זה כמו שהארס מתפשט בדם של דג חי מראשו לסופו כמבואר בתרומות פ"ח ה"ז) אף במכבדות תמרה כן? (פי' אם נקר הנחש בתמרה אחת שבמכבדת המחוברת בעץ התמר אם כל התמרים שבכל המכבדות המחוברות בעץ זה אסורות או לא?) כו' לכן צריכה בשניקרו כולן (פי' דהתם דאמר כל הדקל אסור מיירי בשניקרו כל התמרים שבו אלא שאינו ידוע מי ניקרן נחש או צפור ולכך כולן אסורין מספק אבל אם נחש נקר רק תמרה אחת בלבד לא תיפשוט מהתם דאפשר דשאר התמרות מותרות).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 1 · הלכה 2 · Integer 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cf33e7a7e80ec8255df5e59ab208c127dfcfd32d0ec8727900e32224170a8db8