ד"ה בפני וכו' כדמפרש בגמ' דבכורות בפרק בתרא גזירה משום לקוח וכו'. ע"ש דף ל"ג דלא קאי האי טעמא אלא עיקר הטעם הוא משום דחיישינן לתקלה כדאיתא התם:
קריאה במקור
מהר"ם על חולין · דף 136b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בתוס' ד"ה שכן יתום וכו' ה"מ למימר נמי וכו'. בספר ח"ש כתוב שכאן מתחיל דבור חדש אבל לי נראה שיש להגיה וה"מ וכו':
ד"ה לפני וכו' ופי' שמעשר מקודש לפניו ולאחריו. צ"ע מה ר"ל בזה שאין לומר שר"ל שמעשר מקודש קודם הפרשה זה אינו דהא דקאמר בתר הכי מקודש ר"ל שבכור מקודש מרחם משא"כ במעשר אלא נראה שר"ל שמעשר דכל עשירי עשירי הוא קודש א"כ יש קדושה לפניו ולאחריו שגבי עשירי הראשון יש קדושה לאחריו שהעשירי שאחריו ג"כ קודש והעשירי האחרון יש קדושה לפניו וק"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9157fca9f37b5298c0e33db27518ea623bd02b643ab7ef5f1589c3963afb9130