מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 11 · הלכה 2 · Segment 6

ותני כן כל משקה מה ת"ל אשר ישתה וכו'. בפירוש ברייתא זו מחולקין הן הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם מפרש לה כשנטמא קודם שנסרח ובהא הוא דפליגי חכמים אדר"א אבל נסרח מקודם שוב אינו מיתטמא כדכתב בפ"ב מהל' טומאת אוכלין בהלכה י"ד כל אוכל שנפסד ונסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה וכן משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר שנאמר אשר ישתה והראב"ד משיגו שם ובענין אוכל מבואר דבריו בגמרא דבכורות דף כ"ג כמו שכתב הכ"מ ובענין משקה שמשיגו מברייתא זו דהספרא דהראב"ד מפרש לה אפילו בנסרח מקודם מקבל טומאה הואיל ומתחילה היה ראוי לשתיית אדם וכמו שכתב עוד לקמן שם בהשגה דהל' כ"א ומיהו בשהיו סרוחין מתחילתן וכגון פרש שבמעי בהמה ודאי טהורים כמו שסיים הראב"ד שם. והא דמשמע מהכא לעיל דהשיבו חכמים לר"א לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור תאמר במשקין שכן משקה סרוח מעיקרו טמא זה א"א לכוין לשני הפירושים הנזכרים דאלו מפרשינן סרוח מעיקרו מקודם שנטמא קשיא בין להרמב"ם ובין להראב"ד דהא מחלקי חכמים בין אוכל למשקה ולהרמב"ם תרווייהו טהורין ולהראב"ד תרווייהו טמאין ואם מעיקרו דקאמר היינו מתחילתו פשיטא קשיא דבהא ליכא למ"ד בין באוכל בין במשקה וצ"ל דלא סמכו אהא דהכא והתנא דהאי ברייתא גופה קאמר דבר אחר וכו' דתשובה זו הוה קשיא ליה ובבכורות שם משמע בפשיטות דסרוח מתחילתו כעפרא בעלמא הוא וזהו לד"ה: