מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 6

ועיגול של דבילה שנטמא מקצתו וכו' אין כולו טמא. הך קושיא דמקשה בפשיטות דאם נטמא מקצתו הרי כולו טמא אליבא דר' יהודא היא דפליגי בתוספתא דטבול יום בפ"ב עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתן ה"ז נוטל עובי שלש אצבעות על רחב מלא קיצועה דברי ר' יהודה וחכ"א אין נוטל הימנו אלא מקום משקה בלבד ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכ' טומאת אוכלין בהלכה י"ד כחכמים וכתב הממעך אוכלין זה בזה וקבצן כגון הדבילה והתמרים והצימוקין שקבצן ועשאן גוף אחד אינן חיבור לפיכך עיגול של דבילה שנפלו משקין טמאין על מקצתו הרי זה נוטל ממנו מקום המשקין בלבד והשאר טהור ואם כן לר' יהודה חיבור הוא לטומאה ונוטל שלש אצבעות על רוחב כל מלא קיצועה והש"ס דמקשה מדר' יודה אף על גב דהלכה כחכמים זהו כדרך סוגיית הש"ס כלומר מי נימא דמתני' לא אתיא כר' יהודה ומשני דאפי' תימא ר' יודא ובמחובר במי פירות מיירי המתני' וכמ"ד בפ"ג דטבול יום דאין מי פירות עושין חיבור לטומאה כדאמרינן לקמן בפ"ב דחלה בהלכה ב' והובא לעיל בפ"ה דדמאי בהלכה א' ועיי"ש ד"ה אלא במגבל עיסתו במי פירות אבל לדינא הלכה כחכמים דהתוספתא דעיגול של דבילה וכיוצא בו לעולם אינו חיבור לטומאה וכדפרישית במתני' וצ"ל להאי אוקמתא דמחובר במי פירות ובענין גופא דדינא במחובר במי פירות פסק הרמב"ם שם בהלכה י"ג כר"ע דטבול יום עיסה שלשה במי פירות אינה חיבור שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד ויתבאר עוד מזה בהגיעי למקומו בפ"ב דחלה ברחמי ובס"ד: