אבל משקה הוא בהמתו. ובבבלי פ"ב דע"ז (דף ל) פריך והתניא לא לבהמתו ולא לבהמת חבירו ומשני כי תניא דלבהמתו שרי ההיא לשונרא אי הכי דחבריה נמי דחבריה כחיש דידיה נמי כחיש הדר ברי דחבריה נמי הדר ברי זמנין דבעי לזבונא ומפסיד ליה מיניה. והרמב"ם בפ' י"ג מהלכ' רוצח ושמירת נפש בהלכה ט"ו סתם וכתב אבל משקה אותן לחתול והכ"מ נתן טעם משום דהשתא אין דרך למכור חתול ולדעתי נראה דלא היה כל זה בגירסת הרמב"ם מאי הכי דחבריה וכו' דהא אין דרך להשקות לחתול דחבריה כביחו אלא דהחתול דחבריה הוא שותה ממה ששופך בר"ה וכבר תני לא ישפכם לר"ה וא"כ הקושיא דחבריה נמי מעיקרא לק"מ ומשקה אותן לחתול שלו קאמר ובענין מקום סירטא קחשיב התם לאחרים דממעטי גב היד וגב הרגל ורומני דאפי ומה דמתמה הכא היינו נמי ברומני דאפי דלא הוי מקום סירטא:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 8 · הלכה 3 · Segment 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 525bc56b66eef092eb3c96a51b53181d67775b7a1c84fbf47233ec12ad76d726