לא שנו אלא בקניבת ירק של גננים וכו'. פירשתי לפי הני' שלפנינו אבל קשה דבעלמא איפכא אמרינן שכן דרך בעה"ב להקפיד ביותר מה שהוא לצרכו לכן נראה כגי' הרמב"ם דגריס איפכא לא שנו אלא בקניבת ירק של בעה"ב אבל בשל גננין אף רבנן מודין כמ"ש בפ' י"א בהלכה י' ולפ"ז מתפרש בעי' דר' בון אליבא דר' דוסא לא מסתברא דלא פליג אלא בתרומה גדולה דס"ל דלפעמים אין הבעה"ב מקפיד במה שנותן תרומה גדולה לכהן ואינו מקנבו יפה אבל בתרומת מעשר הבן לוי מקנבו יפה ואף ר' דוסא מודה דהקניבה אסור לזרים לפי שמשליך אף לאלו שאינם מעופשים כל כך וכעין הדין במעשר שבלים שכתב בפ"ג בהלכה י"ד וזכרנו לעיל בפ"י בהלכה ה' ע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 11 · הלכה 4 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 525bc56b66eef092eb3c96a51b53181d67775b7a1c84fbf47233ec12ad76d726