אמר ר' מתנייה בממזר הבא על הממזרת. כמו שהוא בכתובות ובמגילה. ולכאורה דוחק הוא לפרש הרישא דמתני' בענין זה דוקא והסיפא בסתמא וי"ל דהכא לא קאמר דתוקמי למתני' כדברי הכל ממש אלא דלא תדחוק כר"מ דוקא דנוכל לאוקמי אף כתנא אחרינא והיינו כר' יצחק בפ' אלו הן הלוקין דפליג אמתני' דהתם וס"ל חייבי כריחות אינן בכלל מלקות ארבעים וא"כ לדידיה ל"ק סיפא דאלו נערות דכיון דאינן בכלל מלקות חייבין בתשלומין ורישא בחייבי לאוין הוא דקשיא והלכך מוקי לה בממזר שבא על הממזרת. ובבבלי בשיטתא דאלו נערות (ד' לה ע"ב) דקאמר ולרבה וכו' אי ר' יצחק קשיא ממזרת לא בעי לשנויי הכי משום דלא דחיק לאוקמי מתני' כבתרי טעמי:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 525bc56b66eef092eb3c96a51b53181d67775b7a1c84fbf47233ec12ad76d726