רבי אבהו בשם ר' יוחנן פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה. כדפרישית דמילתא באנפי נפשה היא ולא לפרושי להא דתני במתני' בזמן זרעה כמה שרצה הר"ש לפרש והרב נמשך אחריו דמה ענין הזמן לסך הדמים של האוצר או אותה הסאה אלא דתנא דמתני' על כל הגידולין קאי והכי מוכח בהדיא לקמן בפ"ב דבכורים בהלכה ג' דר' יוחנן כיחידאה קאמר למילתיה ומיפרכא התם וכן הא דקאמר הכא בענין ההפרש הקדש למעשר שני ובין זרעו כלה לשאין זרעו כלה לא קאי התם למסקנא ומש"ה לא פסק הרמב"ם כוותיה דר' יוחנן דהכא במידי דכתב בפ"ו מהל' מעשר שני בהלכה ט"ו הזורע מעשר שני אחר שנכנס לירושלים הגידולין מעשר שני זרעו קודם שנכנס הגידולין חולין ואפי' בדבר שאין זרעו כלה ופודה אותו כשעת זריעתו וזה החילוק בין שנכנס לירושלים או לא מבואר בהדיא בבכורים שם וכן שפודה הכל כשעת הזרע ועוד אבאר לזה במקומו בס"ד וכן בהקדש כמבואר בדבריו בפ"ה מהל' מעילה בהלכה י"א ע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 9 · הלכה 2 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 525bc56b66eef092eb3c96a51b53181d67775b7a1c84fbf47233ec12ad76d726