ולא כן סברינן מימר אין להקדש וכו'. כדפרישית בפנים דעל אריכות הלשון דהתנא קאי דקאמר בדמי תרומה וכו' וזה ידוע דתרומה איקרי קודש ובכלל הא דנשנה בערכין הוא. והר"ש פי' גם כאן וכתב דפריך ארישא בנפלה להקדש אמאי ירקבו ולא כן וכי'. וזו היא שעתו דמי עצים ומשני אר"י תיפתר שחרב אותו מקום וכו' וזה קשה דא"כ בנפלה להקדש בחרב אותו מקום איירי ובנפלה לחולין או לאינך אף במקום שאינו חרב מיירי דהא לא פריך אלא להקדש והרי התנא בחדא בבא כללינהו ועוד דאם הקושיא מפני מה ירקבו ולא ימכרו לדמי עצים א"כ העיקר חסר דהו"ל למיפרך יפדו וימכרו דהא בלא פדיה אסור בהנאה ומזה קשה גם על מה שהוגה בפירושו להקושיא ולתקלה ליכא למיחש דהקדש בדילי אינשי מניה הא ע"כ צריך פדייה קודם המכירה וא"כ תו לא הוי הקדש ואכתי איכא למיחש לתקלה ומאי פריך והעיקר דאסיפא אם נפלה טהורה קאי ואין אנו צריכין לדוחק פי' הזה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 525bc56b66eef092eb3c96a51b53181d67775b7a1c84fbf47233ec12ad76d726