ובדבר שאין דרכו להבלל וכו'. הרמב"ם ז"ל הביא לזה על דין המדומע שנפל למקום אחר שאינו מדמע אלא לפי חשבון כמ"ש בפי"ג בהלכה ג' וסיים בד"א בדבר שאין דרכו להבלל כגון חטים לחטים או קמח לקמח אבל דרכו להבלל כגון שמן וכו'. ואם רוב חולין הרי הוא כחולין ואינו מדמע אע"פ שהכל אסור לזרים. ופשוט הוא דאף דדברי הש"ס על התוספתא דמיירי בענין התשלומין קאי מ"מ היינו הך שהרי אין לשלם אלא מהחולין המתוקנין כדתנן והביא הוא לעיל בפ' עשירי בהלכה יח וא"כ א"א לפרש דלענין התשלומין קאמר הש"ס דהא בין כך ובין כך מדומעין הן ואינן חולין מתוקנין ואין לשלם מהן אע"פ שהרוב הוא חולין אלא איידי דאיירי בהתוספתא במדומע ולפי חשבון מסיים הש"ס דהא דאמרינן דהולכין במדומע לפי חשבון היינו בדבר שאין דרכו להבלל וכו' וא"כ אם נפל מזה למקום אחר הולכין אחר הרוב לענין דימוע קאמר ומיהו ע"כ צ"ל דסתמא דמתני' דריש פרק דלקמן פליג אתוספתא בענין התשלומין ולפיכך נקט הרמב"ם להאי דמחלק הש"ס לענין דימוע בדוקא:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 525bc56b66eef092eb3c96a51b53181d67775b7a1c84fbf47233ec12ad76d726