מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 4

אמר ר' הונא והוא שיהא פיקח עומד על גביו. מה דשייך לזה מהשיטות המתחלקות בפירושא דסוגיא דהבבלי בהאי ענינא כבר בארתי במקומו בפ"ב דגיטין ע"ש:

תמן זה כותב וזה מגרש ברם הכא הוא תושב והוא תורם. כדפרישית דהשתא הכל ניחא דגבי הכשר דיש מעשה מוכיח משום דלא כתוב ביה מחשבה בהדיא וגבי גט דלא מהני מעשה מוכיח ואע"ג דלא כתוב ביה מחשבה בהדיא משום דזה כותב וזה מגרש ושאני הכשר דבפירות שלו מיירי והכא גבי תרומה דהוא חושב והוא תורם ולא מהני משום דכתיבא בה מחשבה וכלומר דלהכי איצטריך להאי טעמא דאי לאו דכתוב בה מחשבה הוה מהני מעשה שלו כמו גבי הכשר ובהכי מתיישב קושית התוספות בפרק קמא דחולין (דף יג) ד"ה ותיבעי ליה מחשבה וכו' שהביאו שם להך דהכא וכתבו ותימא לר"י שבא לתרץ מגט אתרומה ומזה לא הקשה אלא הקשה מגט אההיא דקטן יש לו מעשה ולמאי דפרישית לק"מ דעיקר הקושיא דר' יוסי על דמחלק בין הכשר לתרומה מטעמא דבתרומה כתוב בה מחשבה עלה פריך והלא גיטין וכו' ומשני כדפרישית ובמה שדקדקו שם לעיל אהא דפריך ויוכיח מעשה שלהן הא מקראי קא דריש למעט ותירצו שמא דאסמכתא בעלמא הויא ולמאי דפרישית בפנים ל"צ לזה דהקושיא על דיעבד היא דאימא דקרא לא אתי למעט אלא דווקא דלכתחילה לא יתרומו: