חידושי חתם סופר על בבא בתרא · דף 58a

ואמר מטתו של ת"ח אין תחתי' אלא סנדלין ומנעלים פי' שאיננו שוכב על מטתו אלא לנוח מיגיעו' ומיד שניעור אינו מתעצל וקם בזריזו' לתורה ועבודה ואין לו אלא הכנת סנדלין ומנעלי' לקום ממטתו אך העם הארץ עצל שוכב על מטתו וכל רעיוניו על משכבו סליקו כל תאותיו וחשבנותיו וערמומיותיו ותחבולותיו על משכבו סליקו וכדכתי' גם השובע לעשיר אינו מניח לו לישן א"כ מטתו כאוצר בלום:

ר' בנאה מציין מערתא וכו' עת"ו ובנזיר נ"ד ובאורח מישור שם ובנדה ע' ע"ב ד"ה ואין נציב מלח וכו' ועיקר בזה ביום שהוקם המשכן נאמרה פ' אדם כי ימות באוהל. וה"א כי ימות מכאן ואילך מיום דיבור זה ואילך אבל אותן שכבר מתו מיום מתן תורה עד הקמת המשכן היינו לפני הדיבור ההוא אעפ"י שכבר נקרא אדם מיום מתן תורה מ"מ כיון שמתו לפני אותו הדיבור ה"א לא יטמאו ע"כ איצטריך או בקבר לרבות אע"ג דאיכא למ"ד דממ"ת עד מתאונני' לא מת אדם וזה דעת רש"י ר"פ כי תשא דלא כרמב"ן שם. מ"מ הרי הי' הרוגי עגל אבל אותן שקודם מ"ת שלא נקראו אדם לא נתרבו מאו בקבר. וע"ש ובמקום אחר הארכתי בזה:

מאי קעביד אברהם וכו' פירשו הראשוני' ובתשובו' רשב"א רמז אברהם גימטרי' רמ"ח איברי גוף אדם ושרה היא נשמתו שוכבת חיקו אשר הוא שר ומושל גבי צדיקי' שיצר טוב שופטן והגוף אברהם מונח בכנפי' דשרה שמוסר כל מעשיו ועבודתו לצורך הנשמה. ושרה שהיא הנשמה מעייני' לי' ברישי' ושכלו ומחשבתו ועל פי' יצא ויבוא. ועד"ז אוסיף אני שרצה לכנס גם למערה של אדה"ר פי' אחר שהבין עומק דעת אאע"ה ושרש קדושת ישראל ע"ד הנ"ל רצה לעיין בכוונת תחלת יצירת האדם מה חפץ להקב"ה בכל זה ועיי' מתק לשון רמב"ן סוף פ' בא. ולא ניתן רשות לעיין ולהשכיל זה והיינו דיוקנא עצמה ראשית כוונת הקב"ה. אמנם הסתכל בשתי עקביו ב' תכליותיו של כל אדם עקב לשון תכלית וסוף וסבה כפי' רמב"ן ר"פ עקב והמה ב' מיני עה"ב א' סוף אדם כי ימות וב' עה"ב שאחר התחי' כמ"ש רמב"ן בשער הגמול וכל א' כגלגל חמה דעה"ז עלמא דחשוכא לעומת עה"ב וכל זה כחשך לעומת עולם התחי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: