חידושי חתם סופר על בבא בתרא · דף 39b

לית בי' משום לישנא בישא ע"ש בעירוכי'. גרסי' כל הך מילתא דמיתאמרי באפי תלתא בתר הך דר' יוסי דלא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ומילתא באפי נפשי' הוא ומיירי במי שהוציא לעז על חברו בפני ג' לית משום לישנא בישא אם יפרסמו אלו השלשה שכבר נתפרסם ע"י אמירה דילי' וכפירשב"ם בשמעתין. אך תוס' הכא והתם גרסי הך קודם מימרא דלא אמרתי דבר ומיירי מהאומר בפני ג' נורא בי פלני' דאית בי' כורי ובשרא כיון שאומר כן בפני ג' בודאי לא ע"ד לה"ר אמרו אלא סיפור דברי' בעלמא וזה שיטת תוס' דהתם ודשמעתין וק"ל: סהדותא בעי' פי' דהוה ס"ד סגי בחד ובפסולי עדות קמ"ל אלא סהדותא בעינן דוקא הראוי' להעיד והיינו לשון בעינן ולא אמר סהדותא סגי. ולעיל אמרי' מחאה בפני שלש לשון נקבה ולא אמר שלשה לשון זכר לרמז דהשלישי סגי בנקבה לגלוי מילתא ולא בעי' ג' זכרי' כב"ד. וזה נ"ל דאמר רבא מחאה בפני ב' ואצ"ל כתובו אין דייקו ב' ולא ג' אלא לאפוקי קיום שטרות דבעי' ג' כשרי' ומחאה סגי בשני כשרי' והם יכתבו ומהשלישי לא איירי רבא ומיושב ק' תוס' ד"ה מ"ד בפני ב' וכו' וק"ל:

אם מחמת טענה הראשונה ערער וכו' יש כאן ג' שיטו' הרי"א ן' מיגא"ש ס"ל בט' שני' איירי ולרא"ש בששה שני'. ולרשב"ם אפי' בג' שני' ג' מיני ערעורי' וסברותיהם לא הבנתי ורמב"ם לא מייתי כלל דס"ל למאי דקיי"ל טוען וחוזר וטוען מפטור לפטור אפי' נימא דעידי מחאה כב"ד דמי לענין זה מ"מ חוזר וטוען וצ"ע: