גמרא לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה. דאין אהל אלא אשה כדלעיל:
קריאה במקור
רש"ש על מועד קטן · דף 9a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ' שם שנאמר ביום השמיני שלח את העם כו'. הרש"א בח"א הקשה איך היו סבורים לילך ביום הח' שהוא חייב בשמחה (ור"ל ואין שמחה אלא בבשר שלמים) ותירוצו דחוק ע"ש. וקושייתו אינה כלום וכי כל היום חייב לאכול שלמי שמחה לאחר שאכלו פעם א' היו יכולים ללכת. ועוד נראה דאישתמיטתיה מש"כ התוס' בסוכה (מז) ובש"מ דמרבינן מושמחת כל מיני שמחות ע"ש. אולם לקמן (יד ב) בד"ה עשה כתבו דשאר שמחות אינן אלא מדרבנן. ועי' בקדושין (לד ב) ד"ה אשה וצ"ע אבל הא קשיא דהא שמיני חייב בלינה כדאיתא בסוכה (מז) וכן מצאתי להגר"א ביו"ד סי' רמ"ב ס"ק מ"ח. וע"ש בט"ז סק"ט ויתיישב הכל:
תד"ה איבעיא. כדי שלא יתבטלו כו'. ור"ל בזה דלא תקשה מדוע לא נטר עד אחר החג:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 34df3038826856e7fb1dd98152947ed4f920fe8022cdb57989a075f95e38be68