חידושי אנשי שם על גיטין · דף 25a

מהרם
גי הנימוקי הישנה אשר בדפוס הראשון ואי משום דסתמא קתני ומשמע אעפ שנתרצה לו ולא היה בעח גובה מבינונית ולא מזיבורית כיון דאחרון זה היה ראוי לו. ויל אעפ שנתרצה לו הוה ליה כמכרו לו ואמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בעח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה. כל דזבין בינונית אלא ודאי כדאמרן ונלעד שזה ביאורו ואי קשיא משום דסתמא קתני אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני כו לפיכך יצא עליו שטח גובה מן האחרון כו ומשמע אעפ שנתרצה לו בעח לנותן במתנה זו שאמר תנו מאתים זוז לפלוני כו ואמטול הכי לא היה בעח גובה ממקבל מתנה ראשון לא מבינונית ולא מזיבורית ונדחה אצל שני לזיבורית אבל בעלמא אימא לך אין בעח נדחה מדינו אצל בני חורין לזיבורית ומתרץ ויל אעפ שנתרצה לו בעח לנותן במתנה זו לא גרע כחו בשביל כך לדחות אצל זיבורית במה שהרחיק שעבודו לא יהא בעח זה שנתרצה במתנה אלא כמרחיק שעבודו עי מכירה דאמר רבא ראובן שמכר כו כל דזבן בינונית אמרי רצה מזה גובה רצה מזה גובה והנ מפני שנתרצה למתנה זו לא הורע כחו בשביל כך לדחות אצל שני לזיבורית אלא ודאי כדאמרן ואפי במתנה אין נפרעין מנכסין משועבדים למתנה במקום שיש בני חורין ואפי הן זיבורית::

כלומר ואפי יש אצל בתרא בינונית וזיבורית אינו גובה ממנו אלא זיבורית ורבינו זל דחה ואפי לפי גירסא זו לא נאמר דדינו של בעח אצל לוקח שני בזיבורית במקום בינונית אלא שיש בינונית כנגד החוב ביד לוקח ראשון כגון שלקח לוקח ראשון מן הלוה בינונית וזיבורית הרבה וחזר ומכר מקצת בינונית וזיבורית זה ללוקח שני עד שחצי בינונית הנשאר ביד לוקח ראשון מגיע כנגד חובו של בעח וביד שני בינונית מועט ואינו מגיע כנגד חובו של בעח דאל לוקח שני לבעח להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך כו. עי בסוף פ יש נוחלין: