דאית בהו איפכא. היא גי' ר"ח וקיהיב טעמא למלתא במזונות כיון דלא חל חיובא דידהו מחיים כדתנן האב אין חייב במזונות בתו. יכול הוא להפקיע זכותן לגמרי אבל פרנסה שנתחייב בחייו דכתיב את בנותיכם תנו לאנשים אין בידו להפקיע:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 161
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לית הלכתא כרבי. ע"כ לשון הרי"ף:
ומסתמא כי היכי דאזיל בתר דעתיה למפחת. והא ירמיה אמר את בנותיכם תנו לאנשים ומפ' אביי ורבא לעיל (כתובות דף נ"ב) עד עישור נכסים. אצ"ל דקרא עצה טובה קמ"ל. א"כ ה"ה כשפירש דעתו שאינו רוצה שיתנו לה לגמרי וראייתו צ"ע דלא שמעינן מקרא עישור נכסים דוקא וגם אביי ורבא לא אמרי אלא עד עישור נכסי ועיין בא"ה סי' קי"ג:
אלא שתקנת חכמים שתקנו לבנות ישראל. כלומר דמצוה דידיה היא ולאו מידי דזכותא דמתליא כלל במחילה דידיה:
דאפשר שהיה בדעתו שלא לעשות חוב על בניו. דברים אלו קשים להולמם ע"כ נראה להגיה. וכצ"ל דאפשר שהיה בדעתו שלא לעשות חוב על בניו ואפשר אח"כ שהיה רואה בנותיו שהגיעו לפרקם היה מרחם עליהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1cf29119c3a3c3112cbd394859b8fd8467a4357a92b2168c9c4f8a8a34140e8