והלכתא כוותייהו. ר"ל כיש אומרים דאין זה מלשון יש אומרים שהוא בעל המאור ע"ש ומזה כתב הטור סי' נ"ב על דעה זו וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל והב"ח שם פי' דברי הטור מדלא הביא רבינו הך בד"א בגדולה אבל בקטנה כופין. אלא שמפרש דהך בד"א קאי אברייתא אדברי ת"ק ואנן קי"ל כאדמון דברייתא דאפילו בפסקה עצמה יכולה לומר או כנוס או פטור ובזה ניחא נמי מה דלא מייתי רבינו הך דירושלמי שהביאו תוס'. תו פי' הב"ח במה שכתב הטור וי"א דאפילו פסקה היא אם בפני אביה פסקה אומרת לו תו כנוס או פטור. דמשמע אבל אם פסקה היא שלא בפני אביה מודה לת"ק דתשב עד שתלבין ראשה. ולקח הטור דרך זה כדי שלא תקשה מתני' וברייתא אהדדי דמתני' דקתני אילו אני פסקתי לעצמי איירי בלא מעמד האב ע"ש. ויש מקשין לדבריו א"כ עדיין קשה ה"ל לרבינו לאתויי הך בד"א דכשפסקה לעצמה בלא מעמד האב שתשב עד שתלבין ראשה בנדולה אבל בקטנה לא. ולק"מ דאי כשפסקה לעצמה והיא קטנה מלתא דפשיטא היא שאין בדברי קטנה כלום ודברי נואש הם כיון דפסקה בלא מעמד האב לא צריך לאשמועינן:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על כתובות · סעיף 299
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1cf29119c3a3c3112cbd394859b8fd8467a4357a92b2168c9c4f8a8a34140e8