פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 4

תמן תנינן. בפ"ט דנזיר וגרסי' שם להאי סוגיא נשתנית במקצתה ואיידי דא' מתנאי יהושע הוא מת מצוה קנה מקומו נקט לה הכא וכדלקמן:

המוציא מת בתחלה. שלא היה ידוע שהיה שם קבר מושכב כדרכו ולא שהיה יושב ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו דכל הני חיישינן שמא עכו"ם הן שאין דרכן של ישראל לקבור מתיהן בכך:

נוטלו ואת תבוסתו. כדמפרש לקמיה שחופר בקרקע בתולה ג' אצבעות עד מקום שהמוהל יורד ונוטלו עמו. ופליגי רב חסדא ור"ז בפירושא דנוטלו דקתני:

זאת אומרת מת מצוה מותר לפנותו. ומתני' לכתחילה קאמר וכדמוקי לה לקמן:

א"ר זעירא לא היא. דלא תפרש דנוטלו לכתחילה קאמר דאדרבה ממתני' מוכחא דאסור לפנותו לכתחילה אלא ה"ק אם נוטלו צריך שיטול את תבוסתו עמו וכדמסיק ואזיל:

לא מסתברא דלא מת מצוה אסור לפנותו. לא מסתברא ממתני' אלא איפכא דאסור לפנותו לכתחילה דמת מצוה קנה מקומו הוא שאם אתה אומר מותר לפנותו לכתחילה אם כן קשיא:

אילו הואיל ומאבדין כל השדה בתמיה לא כל שכן שמותר לפנותו כלומר אי ס"ד שמותר לפנותו לגמרי לכתחילה וליטלו ממקום זה ולקברו במקום אחר אם כן מפני מה התירו לאלו שנוטלין אותו שיהיו מאבדין השדה ויחפרו בקרקע עד ג' אצבעות ואמאי התירו להן ולמה לא יטלו אותו כך בלא חפירת קרקע עמו. והיינו דקאמר לא כל שכן שמותר לפנותו וכלומר שהרי מותר לפנותו ולסלקו משם וא"כ לא כל שכן הוא שאין להן לאבד שדהו של זה שהוא מונח שם אלא יטלו אותו כך:

ממה דפשיטא וכו'. אלא על כרחיך דפשיטא ליה לתנא דמתני' דמת מצוה אסור לפנותו ממקומו בתחילה כך ובלא חפירת קרקע עמו:

לפום כן צריך מתניתא. להשמיענו דאם רוצה ליטלו על כל פנים אין לו ליטלו בלא חפירת קרקע עמו שהרי מן הדין קנה מקומו ולפיכך צריך הוא שיטול את תבוסתו עמו:

אמר רב חסדא אתייא כמאן דאמר וכו'. כלומר לעולם ממתני' לא תידוק מידי דאיכא למימר ולדחות דסבירא ליה מת מצוה בעלמא מותר לפנותו לגמרי ולא צריך תבוסה עמו ושאני במתני':

אני אומר בשבילי הרשות נקבר. כלו' דלאו מת מצוה הוא אלא שנתן לו זה רשות לקבור שם מתו דרך שאלה על זמן מועט ועל מנת ליטלו משם ולקברו במקום אחר והלכך נוטל את תבוסתו עמו:

וחש לומר שמא מת מצוה הוא. אמאי תלינן שנקבר ברשות ניחוש דשמא מת מצוה הוא ואי אמרת מותר לפנותו הדרא קושיא לדוכתיה אמאי נוטל את תבוסתו:

ואין מיתי מצוה מצוין ומוטלין. היינו טעמא דלא חיישינן הואיל ואין מתי מצוה שכיחין להיות מוטלין על הדרך ולפיכך תלינן שמא נקבר שם ברשות: